PROFILBARU.COM

דמוקרטיה תעשייתית היא הסדר המערב עובדים בקבלת החלטות, חלוקת אחריות וסמכויות במקום העבודה. בעוד שישנם מודלים שונים המעודדים קשב לעובדים בתהליכי קבלת החלטות, דמוקרטיה תעשייתית מניחה שיש להם חלק גם בעיצוב המילה האחרונה בסוגיות ארגוניות ואף במינויים לתפקידים בכירים. בדרך כלל הכוונה היא למינוי נציגי עובדים בדירקטוריון החברה. לעיתים כוללת הדמוקרטיה התעשייתית גם שילוב עובדים בבעלות על מקום עבודתם.

היגיון

הרחבת הייצוג והשפעת העובדים על תהליכי קבלת ההחלטות בתאגיד, נשענת על תפיסה לפיה יש מקום לקחת בחשבון בתהליכים אלו שורת בעלי עניין (stake holders) מלבד בעלי המניות (Share holders)/ העובדים נתפסים כבעלי עניין מרכזיים שכן יש להם תפקיד מרכזי בהצלחת החברה, ואינטרס בשמירה על חוסנה המבטיח להם ביטחון תעסוקתי. לפיכך רעיון הדמוקרטיה התעשייתית מבקש לתת להם גם ייצוג בעל השפעה בתאגיד.^[1] המאבק לדמוקרטיה תעשייתית, אפיין את התנועות הסוציאל-דמוקרטיות במאה ה-20, כחלק מהרחבת הרעיון של זכויות האזרח.^[1] גם כיום מקודם הנושא על ידי ארגוני עובדים ותנועות חברתיות ברחבי העולם.

השפעה

ישנה כיום הסכמה בין החוקרים המזהה קשר חיובי בין ייצוג משמעותי של עובדים בדירקטוריונים ובמועצות עבודה לבין מדדים של פריון, רווחיות, חדשנות וערכי מניות גבוהים יותר.^[1] המחקרים מלמדים כי למנגנונים אלו השפעה נמוכה יחסית (אך חיובית) על שכר העובדים, אך השפעה משמעותית יותר על תנאי עבודה אחרים כמו ביטחון תעסוקתי. כמו כן נמצא כי עובדים במקומות עבודה שכאלו נוטים להישאר תקופה ארוכה יותר במקומות העבודה ומעידים על שביעות רצון גבוהה יותר.^[1] מחקרים שנעשו בגרמניה מצאו כי חברות שהגדילו את ייצוג העובדים בדירקטוריון שלהן הציגו עליה בפריון, וכי חברות שבהן היה ייצוג שווה לעובדים בדירקטוריון זכו לתנאי מימון טובים יותר בהשוואה לחברות שבהן היה ייצוג העובדים בדירקטוריון בשיעור של שליש ומטה. הממצא האחרון הוסבר בכך שהן לעובדים והן לבעלי החוב ישנו אינטרס משותף בשמירה על הישרדות החברה לטווח הארוך, ולפיכך שתמנע מלקיחת סיכונים מיותרים.^[1]

עוד מלמדים המחקרים בנושא כי מנגנונים של דמוקרטיה תעשייתית מסייעים לארגונים גם להתאושש טוב יותר ממשברים כלכליים, זאת כיוון שתאגידים שכאלו נוטים להעדיף צמצומי שכר בשעת משבר על פני פיטורי עובדים - בניגוד לחברות ללא ייצוג עובדים הנוטות להעדיף פיטורי עובדים.^[2]

היסטוריה

את המונח הגה הפילוסוף האנרכיסט הצרפתי פייר ז'וזף פרודון בשנות ה-50 של המאה ה-19, כדי לתאר את החזון שלו כיצד צריכים להיראות מקומות העבודה. "ההנהלה צריכה להיבחר מבין הפועלים, על ידי הפועלים עצמם, וחייבת להיות מתאימה", כתב בספרו 'רכוש מהו, או מחקר על עקרונות החוק והממשל'. לרעיון זה חזר גם בחיבורים מאוחרים יותר כגון 'הרעיונות הכלליים של המהפכה'.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, דמוקרטיה תעשייתית לצד רעיונות סינדיקל-אנרכיסטיים שיחקה תפקיד חשוב ברעיונות תנועת העבודה העולמית והסוציאליזם המהפכני. המושג שימש את בני הזוג סידני וביאטריס ווב בספרם מ-1897 "דמוקרטיה תעשייתית", בו התכוונו בעיקר לתהליך המיקוח הקולקטיבי, ויחסי העבודה הקיבוציים הנובעים מהתאגדות עובדים. על אף שהרעיון דעך לאחר תבוסת האנרכיסטים במלחמת האזרחים בספרד, ישנם איגודים שלא זנחו אותו עד היום דוגמת תנועת הקורו.^[^{דרוש מקור]}

במדינות רבות באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, נחקקו חוקים שנועדו להבטיח את ייצוגם של העובדים במבנה התאגידי של החברות. דוגמה בולטת לכך היא בגרמניה בה בכל מקום עבודה נסחר בבורסה בן למעלה מ-500 עובדים נבחרים שליש מחברי הדירקטוריון על ידי העובדים ובמקומות עבודה נסחרים בבורסה בני למעלה מ-2000 בוחרים העובדים מחצית מחברי הדירקטוריון.^[3] דמוקרטיה תעשייתית כוללת גם מבני קבלת החלטות המערבות מועצות-ייצור, ומערכות בוררות שונות בין ההנהלה וועדי העובדים.

במאי 2016, בעקבות המשבר הכלכלי שנגרם כתוצאה ממגפת הקורונה נתפרסם מניפסט עליו חתמו למעלה מ-3000 אנשי אקדמיה מכל העולם, הקורא ל'דמוקרטיזציה של מקומות העבודה' ולהתניית חילוצן של חברות על ידי המדינות במעבר למשטר תאגידי המעניק סמכויות שוות לנציגי משקיעי ההון בדירקטוריון - ולעובדים המשקיעים בחברות את כוח עבודתם. על פי כותבי המניפסט, שילובם של העובדים בתהליכי קבלת ההחלטות יאפשר הצבת שיקולים נוספים במערך שיקולי החברות מלבד שיקול הרווח למשקיעים - דבר הנחוץ לשם יצירת כלכלה ירוקה ומקיימת, נוכח החששות מפני משבר סביבתי^[4].

דמוקרטיה תעשייתית בישראל

על פי חוק בכל חברה ממשלתית שבה למעלה ממאה עובדים, זכאים העובדים לייצוג של שני עובדים בדירקטוריון, הנבחרים בבחירות חשאיות על ידי כלל העובדים. חלק מחברות אלו שהופרטו, משמרות בתוכן עדיין את מנגנון ייצוג העובדים (כגון בחברת בזק). בהסתדרות הכללית קיים האגף לדמוקרטיה תעשייתית, האחראי על הכשרת וליווי הדירקטורים מבין העובדים, ולהסדרת מנגנון הבחירות לתפקיד זה. כמו כן מרכז האגף את נושא מועצות הייצור^[5] – מנגנון משותף לעובדים ולהנהלה בחברות שונות, באמצעותו קובעים את הנורמות והמדדים בשיטת שכר העידוד, תוך מתן דגש על ניסיונם של העובדים בשטח.

ב-2015 הניחו קבוצת חברי כנסת מהאופוזיציה הצעת חוק למינוי נציגי עובדים לדירקטריונים של חברות ציבוריות וחברות פרטיות שהן חברות איגרות חוב. בינואר 2018 נפלה הצעת חוק זו בוועדת השרים לחקיקה^[6].

במאי 2020, הייתה חברת הסלולר סלקום לחברה המסחרית הראשונה בישראל (שלא הוקמה כחברה ממשלתית או הסתדרותית) שבה מונה דירקטור מטעם לעובדים - אך בניגוד למקובל בחברות הממשלתית, לא מונה עובד לתפקיד כי אם רואה חשבון. זאת במסגרת הסכם שנחתם בסוף שנת 2019 עם ועד העובדים בחברה^[7]. בנובמבר 2020 תבע גם ועד עובדי חברת הביטוח כלל מינוי דירקטור נציג עובדים^[8].

הסדר נוסף לשיתוף עובדים בתהליכי קבלת החלטות המוסדר בחוק הישראלי, הוא החובה של כל מפעל המעסיק למעלה מ-25 עובדים בישראל למנות 'ועדת בטיחות' המורכבת מנציגי העובדים ונציגי המעביד ביחס שווה, והנדרשת להתכנס לפחות שמונה פעמים בשנה - וזאת מתוקף חוק ארגון הפיקוח על העבודה (1954). בסמכות הוועדה לקיים בירור על תאונות עבודה ולהמליץ על אמצעים למניעתם, להמליץ על שיפורי בטיחות ולייעץ בקביעת כללי בטיחות במפעל, לדרוש דו"חות מנאמני הבטיחות בחברה על מנת לבקר ולתאם את פעולותיהם ולהתלוות למפקח מטעם מינהל הבטיחות והבריאות במשרד העבודה בעת סיורו במפעל. בנוסף רשאית הוועדה להמליץ למעסיק על נקיטת אמצעים משמעתיים נגד עובדים לרבות ניכוי שכר של עד שבוע ימים, השעייה של עד שבועיים, העברת תפקיד ופיטורים של עובד שלא ניתן למצוא לו תפקיד חלופי (המעסיק אינו חייב לנקוט באמצעות שהומלצו לו על ידי הוועדה). ככל שמנוכה סכום כסף מעובד על פי המלצת הוועדה, על המעסיק להעביר את הסכום לרשות וועדת הבטיחות על מנת שישמש לקידום הבטיחות במפעל. על המעסיק חל איסור לפגוע או לפטר את חברי וועדת הבטיחות ללא אישור של שר העבודה. במידה והמעסיק איננו ממלא את המלצות וועדת הבטיחות, רשאי מפקח עבודה מטעם מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית להורות לו על כך בצו.^[9] נציגי ועדת הבטיחות הממונים לשלוש שנים, נבחרים על ידי ועד העובדים במקום העבודה, ובמקום בו אין ועד עובדים, יש לקיים בחירות לוועדת הבטיחות.^[10].

מועצות ייצור קיימות בישראל במקומות עבודה רבים, במסגרת הסכמים קיבוציים, בין היתר במשרדי הממשלה, בנמלי הים, במפעלי תעשייה ובמקומות עבודה נוספים.^[11]^[12]