דִּיסְאִינְפוֹרְמַצְיָה (במינוח האקדמיה ללשון העברית: מֵידָע מְסַלֵּף[1]; בעבר: מֵידָע כּוֹזֵב או מֵידָע מַטְעֶה) היא הפצה מכוונת של מידע שקרי ומטעה שנועדה ליצור תמונת מציאות מעוותת. המילה דיסאינפורמציה הופיעה לקראת הרבע האחרון של המאה ה-20 מהמילה הרוסית "Дезинформа́ция" (דזאינפורמציה). המושג דומה למושגים פייק ניוז (חדשות כזב) ומיסאינפורמציה (מידע מוטעה).[2][3] ההבדל בין דיסאינפורמציה למיסאינפורמציה הוא בכוונת הדובר.[4] אם הדובר מתכוון לשקר, הרי שמדובר בדיסאינפורציה, ואם הוא לא מתכוון לשקר, מדובר במיסאינפורמציה.[2] חדשות כזב הן סוג מסוים של דיסאינפורמציה, כאשר המידע מוצג כידיעה חדשותית.
דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה הפכו לנפוצות יותר בעידן הפוסט־אמת בו קיימת ירידה באמון במוסדות ובמדע.[5] דיסאינפורמציה שכיחה במיוחד בתחום התעמולה הפוליטית והמלחמתית. המידע השקרי מוסווה כאמיתי ומופץ באותם ערוצים שבהם הקהל מצפה לקבל מידע אמיתי. מכיוון שאין צד אחד יכול לחסום לגמרי מידע מהצד השני, הוא שותל מידע שקרי ובכך מונע מהקהל לפעול בדרך הנכונה.
דוגמה נוספת ניתן לראות בטאיוואן, שבה מומחשת דוגמה לאופן בו בינה מלאכותית (AI) מעצימה מאוד את האפשרות לדיסאינפורמציה ממטרות פוליטיות. בטאיוואן נעשה שימוש נרחב בסרטונים תוצרת בינה מלאכותית שנועדו לשכנע אנשים באמיתותם של אירועים שלא קרו, לדוגמה סרטון בו נראה המועמד לנשיאות טאיוואן, ויליאם לאי, מביע תמיכה ביריבים שלו.[12] כן פורסם ב-2024 ספר ממקור לא ידוע שנכתב בפועל על ידי בינה מלאכותית ובו דיסאינפורמציה על פיה הנשיאה צאי יינג-ון היא שכתבה את הספר ומתארת בו שחיתויות ומקרי הוללות מינית שלה, בעוד שבפועל לא היא כתבה את הספר. הספר הופץ בתפוצה רחבה על ידי שלטונות סין שמתנגדים לנשיאת טאיוואן והיא הפסידה בבחירות בשנה זו.[13][14]
בפברואר 2023 פורסם שקבוצה ישראלית בראשותו של טל חנן טוענת שהתערבה במעל 30 מערכות בחירות בעולם.[15] אתר הגרדיאן דיווח שהקבוצה, שנודעה בכינוי "צוות חורחה", מפעילה כבר מעל 20 שנה כלים טכנולוגיים להתערבות במערכות בחירות.[15] צוות חורחה הציע שירותים של פריצה, שתילת תוכן, הדלפה והפעלה של עשרות אלפי זהויות פיקטיביות ברשתות החברתיות.[16] הצוות נתן גם שירותים שמטרתם הייתה לדכא הצבעה ולשבש את האמון במוסדות.[16]
דיסאינפורמציה בלחימה
דיסאינפורמציה יעילה גם כאשר היא מוזנת אל תוך ארגון, כדרך למציאת מדליפים ומרגלים. ככלל, ככל שהיריב מייחס אמינות רבה יותר לערוץ המידע, כך תעלה היעילות של הדיסאינפורמציה השתולה בערוץ מידע זה. באופן זה משמשת דיסאינפורמציה אחד הכלים בלוחמה פסיכולוגית. הדרכים להפצת דיסאינפורמציה מלחמתית כוללות שתילת מידע מטעה ברשתות תקשורת, הפקרת מסמכים שקריים שצפוי שהיריב יתפוס, מיקום כוחות דמה, הצבה של כוחות אמיתיים בגלוי על מנת שיראו על ידי היריב, אספקת מידע יזום לסוכנים שמפעיל היריב ללא ידיעתם ושימוש בסוכני היריב כסוכנים כפולים.
קיימות כמה דוגמאות מפורסמות לדיסאניפורמציה שהתרחשה בהקשר של לחימה:
מלחמת יום כיפור – המצרים הצליחו להטעות את חיל המודיעין של צה"ל, בין השאר, על ידי הפצת קריאה מהמטכ"ל המצרי לרישום קצינים המעוניינים לבצע את מצוות החאג' ולעלות למכה ברמדאן. כך המצרים הצליחו לגרום למודיעין הצה"לי להאמין שהם לא ייצאו למלחמה כאשר קציניהם נמצאים במכה.
מלחמת חרבות ברזל – חמאס השתמש בשיטות של הסתרה והטעיה כדי להרדים את גופי המודיעין של ישראל ושל מדינות נוספות. הונאה זו דומה להונאה שנקטו המצרים לפני מלחמת יום כיפור.[17] במהלך המלחמה נמשכה הפצה של מידע כוזב ביחס למלחמה.
דיסאינפורמציה כלכלית
חברות עלולות להפיץ מידע מוטעה לגבי היבטים שונים בפעילות שלהן כולל יציבות החברה, מכירות, הכנסות, פיתוחים טכנולוגיים שהחברה שוקדת עליהן, בעיות בטיחות במפעל של החברה או המוצר שלה ועוד. מטרה דיסאינפורמציה כזו היא לעודד כניסת משקיעים חדשים, למנוע עזיבה של משקיעים קיימים, לזכות בתמיכה ממשלתית, לשמור על נאמנות של צרכנים, למנוע נטישת עובדים, לשמור על תנאי אשראי נוחים מצד בנקים, להרתיע כניסה של מתחרים ועוד. פעולה כזו עשויה להיות פלילית ולגרום לחקירות נגד חברות שנחשדות בהונאת משקיעים או הונאה מול גורמים אחרים. כאשר הדבר מבוצע בקנה מידה גדול על ידי חברות גדולות הדבר עלול לגרור בועה פיננסית כמו במקרה של משבר הסאבפריים. במקרים אחרים הסתרת מידע הנוגע לבריאות עלול לגרום פגיעה משמעותית לבריאות הציבור.
דיסאינפורמציה כלכלית ובריאות הציבור
החל מהמאה ה-19 התגלו מספר מקרים שבהם מידע מוטעה שסופק על ידי חברות מסחריות הוביל לפגיעה בחיים של אלפי ולפעמים מיליוני אזרחים. במקרים רבים חברות ידעו על סכנה במוצר שלהם או על בעיות בטיחות במפעלים אבל בחרו להסתיר את הסכנה הזו מהרשויות, מהציבור או העובדים ואף להפיץ מידע מטעה בניסיון לטשטש את הסכנות. חוקרים בתחום בריאות הציבור וכן חוקרים פדרליים, עיתונאים ותובעים עוסקים בחשיפת מקרים כאלה.
זיהום במזון
בספר "כך נקצור" קולין טאג' טוען שעם התקדמות המהפכה התעשייתית באנגליה, החלו גם מזימות שונות להוזלת המזון, תוך כדי הכנסת חומרים שונים לתוך מזונות שונים. נהגים אלה הפכו לנפוצים למדי במהלך המאה ה-19, בעיקר בתעשיות כמו תה, קפה, בירה, לחם, וריבות.[18] אחד הראשונים שהתריעו על מצב זה היה fredric Accum שבשנת 1820 פרסם את "מסה על דילול מזונות והרעלות קולינריות"[19] (a treatise on adulterations of food and culinary poisons).
לפחות שמונה מפעלים בלונדון יוחדו ל"מחזור תה" – עובדים עניים אספו עלים משומשים של תה ממטבחים והחזירו אותם לשוק. עלים של עצי מילה וסמבוק שחור סולסלו ונצבעו בצלחות נחושת כדי להראות כמו תה. דו"ח רשמי מתחילת המאה ה-19, מצא כי ל-300 טונות של תה שיובאו בכל שנה על ידי חברת הודו המזרחית לאנגליה, נוספו כ-200 טונות של צמחים וחומרים שונים כדי לזייף את התה. זייפן מזון אחד נתפס כאשר הוא צובע תה ירוק על ידי ירוֹקַת הנחושת (Verdigris), סוג של חומצת נחושת. צבע תה שחור זויף על ידי הוספת עופרת. תקנות יעילות נגד סוגי זיופים כאלה של מזון הוכנסו רק בשנות ה-70 של המאה ה-19.
בשנת 1906 יצא הספר הג'ונגל של הסופר והעיתונאי אפטון סינקלר. אף כי סינקלר התכוון למחות על מצבם של העובדים, הציבור הזדעזע במיוחד מכמה פסקאות בספר שנגעו לפגיעה אפשרית בבריאות הציבור וחוסר ניקיון בתעשיית הבשר. באותו זמן, לא היה כל פיקוח על חברות הבשר והן טחנו ושיווקו כ"בשר מובחר" כל דבר שנמצא במשחטה: חולדות מורעלות, חזירים שמתו מכולרה, בקר חולה שחפת, בשר רקוב – וכן אברי אדם שנקצצו בתאונות.[20][21] הספר של סינקלר גרם למהומה ציבורית, הקמת וועדת חקירה ולהתחלת הפיקוח על המזון וסימון מוצרים כדי למנוע המשך הונאות במזון.
הכחשת נזקי העישון
הכחשת נזקי העישון הם המאמצים לבצע הסתרה, והפצת מידע כוזב לגבי נזקים בריאותיים של עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים, ולגבי היבטים אחרים הנוגעים לעישון כמו התמכרות לטבק, שיווק טבק לילדים ולנוער, מניפולציות על טבק (הפיכתו לממכר יותר), עישון כפוי (עישון פסיבי) ועוד. הגורם המרכזי בהכחשת נזקי העישון הן חברות הטבק וכן ארגונים וחברות עסקיות הקשורות אליהן, כמו חברות יחסי ציבור, ארגוני קש ועוד. חברות הטבק ידעו על הקשר בין עישון לסרטן משנות ה-50 לפחות, וידעו כי הניקוטין בטבק גורם להתמכרות של המעשנים. מחקרים על נזקי העישון החלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 והגיעו לחשיפה ציבורית רחבה בשנת 1953. חברות הטבק נקטו במספר אמצעים כולל מודעות בעיתונות, לובי פוליטי, הטיית מחקרים והקמת מכונים כמו מכון הטבק בניסיון להשפיע על הציבור, על ארגוני רפואה ועל פוליטיקאים. טקטיקה נוספת הייתה פיתוח של "סיגריות קלות" שהיו לכאורה פחות מזיקות. היבטים של הפער בין עמדת החברות כלפי חוץ לבין האסטרטגיה הפמינית שלהן נחשפו במשפטי הטבק ב-1998 שבהן נאלצו חברות הטבק לחשוף מיליוני מסמכים פנימיים.
הסתרת זיהום על ידי חברות
במהלך המאה ה-20 התרחשו מספר מקרים שבהם חברות גדולות הסתירו מעובדים, צרכנים או שכנים של מפעלים מידע על זיהום שעלול לסכן את חייהם.
נערות הרדיום – עובדות שחלו בהרעלת קרינה מצביעת לוחות שעון בצבע זוהר בחושך במפעל "חברת הרדיום האמריקנית" (United States Radium Corporation) בעיירה אורנג' סביב שנת 1917. העובדות, שנאמר להן שהצבע אינו מזיק, שאפו לקרבן כמויות קטלניות של רדיום כאשר הן ליקקו קצוות של מברשות צבע כשיטה לעצב את חוד המברשת. כמה מהן נהגו לצבוע את ציפורניהן ושיניהן בחומר הזוהר.
הרעלת הכספית במינמטה – אחד מציוני הדרך הבולטים בעולם בהתייחסות לזיהום תעשייתי בכלל וכספית בפרט הוא הרעלת הכספית במינמטה או "מחלת מינמטה" שנחשפה ביפן בשנת 1959. מפעל תעשייתי בשם Chisso שפך לים באזור מפרץ מינמטה שפכי-תעשייה לא מטופלים המכילים כמויות גדולות של כספית במשך עשרות שנים. הכספית הצטברה בגופם של רכיכות ודגים במפרץ ומשם הגיע לדייגים שאכלו אותם. באירוע זה נפגעו כ-10,000 בני אדם מהרעלת כספית. כאשר נחשפה הפרשה וקם רעש ציבורי קיבלו פיצויים מהחברה. נכון לשנת 2001 הוכרו באופן רשמי 2,265 קורבנות של ההרעלה ומתוכם מתו 1,784 בני אדם. תינוקות רבים באזור נולדו עם מומים.
הונאות אסבסט – בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו להיחשף מספר מקרים בהם תאגידים שיצרו או השתמשו במוצרי אסבסט הסתירו במשך כמה עשרות שנים מידע מעובדים או לקוחות על נזקים בריאותיים שעלולים להיגרם עקב משאיפת אבק אסבסט ממוצרים אלה. הדבר גרם אלפי מקרים של מחלות חמורות ומוות. תביעות פיצויים נגד התאגידים הביאו אותם להליכי פשיטת רגל שבמסגרתם שילמו פיצויים לאלפי נפגעים. לאחר מכן חלק מהתאגידים חזרו לפעול.
זיהום PCB של מונסנטו – במשך 40 שנה היה תאגיד מונסנטו מונופול על ייצור תרכובות PCB בארצות הברית. מדובר על קבוצה של חומרים שהיא יציבה, מסיסה בשומן, רעילה ומסרטנת. החומרים עלולים להשפיע זמן רב לאחר החשיפה להם. מונסנטו נאבקה כדי להגן על המשך השימוש וההפצה בחומר הרבה לאחר שהחומר הוכר ברחבי העולם כמזהם עולמי וכחומר המצטבר במעלה שרשרת המזון. מזכר פנימי ציין כי "אנחנו לא יכולים להפסיד דולר אחד". מונסנטו הפסיקה לייצר את תרכובת ה-PCB בשנת 1977, והחומרים הוצאו אל מחוץ לחוק בארצות הברית בשנת 1979. בשנת 2002, פרסם העיתון וושינגטון פוסט כתבה על זיהום מים חמור שנגרם לנחלים ולמזבלות של העיירה אניסטון (Anniston) שבאלבמה, בעקבות ייצור והיפטרות מתרכובות PCB. תביעה שהוגשה נגד החברה הובילה לחשיפת מסמכים פנימיים של מונסנטו שהראו שהמפעל המקומי שפך ביודעין פסולת עם כספית ו-PCB לתוך נחלים מקומיים במשך 40 שנה.
מגפת האופיאודים
משבר האופיאודים בארצות הברית קודם על ידי חברות תרופות כמו פרדו פארמה שהציגה מצג שווא לפיו התרופה שלה בטוחה ולא ממכרת. החברות שיווקו את התרופות למיליוני תושבים תוך הטעיה של רופאים, חוקרים וגופי רגולוציה. פרדו פארמה גרמה לרופים לחשוב כי התרופות פחות ממכרות על ידי הטעיה שלהם בכנסים ובציטוטים חלקיים של מחקרים מדעיים ועל ידי הטעיית ה-FDA באמצעות ניסויים מוטים. הטעיה נוספת הייתה מול הציבור בטענה כי מדובר בתרופה לא ממכרת. רופאים מושחתים סייעו להחמרת הבעיה על ידי פתיחת תחנות גלולות. באופן זה מילוני אמריקאים, כולל אנשים צעירים נורמטיבים קיבלו את התרופה ללא צורך רפואי, ורבים מהם התמכרו אליהן. לאחר החמרת האכיפה נגד התרופות פנו המכורים לסמים הנמכרים ברחוב. המשבר הוביל למותם של מעל 800 אלף איש בארצות הברית וגרם לירידה בתוחלת החיים במדינה. המגפה של שימוש באפיאודים מהווה משבר בריאות ציבורי גם במדינות אחרות כמו קנדה, בריטניה ומדינות אירופה. מומחים מזהירים מפני התפשטות המגפה גם למדינות אחרות ובכללן ישראל.
מחקר אקדמי
המחשת מסגרת דו-שלבית של הפצת דיסאינפורמציה במדיה החברתית. השלב הראשון הוא "זריעה", שבו שחקנים מכניסים הטעיות על ידי התחזות או ערפול של הצהרות כלגיטימיות. זריעה פירושה שתילה או הכנסת נרטיבים על ידי הסתרת המקור. השלב השני, "הדהוד", שבו דיסאינפורמציה מסתובבת בתאי הד
מחקרים אקדמיים הקשור להפצה של דיסאינפורמציה הולך וגדל כתחום חקירה יישומי.[22]נייר עבודה של חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שפורסם ב-2019, מצא שבמשך תקופה של שלוש שנים מספר הממשלות העוסקות בדיסאינפורמציה מקוונת עלה מ-28 ב-2017, ל-40 ב-2018, ו-70 ב-2019.[23] יש מספר אתרי המדיה החברתית, אך רוב הקמפיינים הפיעילים של דיסאינפורמציה היו בפייסבוק וטוויטר. הטכניקות עליהן דווח כללו שימוש בבוטים להגברת דברי שטנה, איסוף לא חוקי של נתונים וטרולים בתשלום כדי להטריד ולאיים על עיתונאים.[23]
ניסיונות התמודדות עם דיסאינפורמציה
חינוך
אחת הדרכים המבטיחות להתמודדות עם דיסאינפורמציה, מיסאינפורמציה וחדשות כזב היא חינוך של ילדים ומבוגרים. המטרה בערוץ זה היא לתת לצרכני המידע כלים שדרכם הם יוכלו להבחין בין מידע מוטעה לבין מידע אמין. הקניית כלים של אוריינות מידע יכולה לסייע בזיהוי חדשות כזב.[24] ישנן פעולות ספציפיות אותן ניתן לעודד בקרב ילדים ומבוגרים, למשל לבצע קריאה לטרלית (Lateral reading), לחפש מידע בערוצי תקשורת מקובלים ולבדוק את המידע בוויקיפדיה.[25]
כלים טכנולוגיים
רשתות חברתיות יכולות לתייג ולהזהיר את המשתמשים מפני דיסאינפורמציה. פרסום של הודעות debunking מסוג זה מסייעות בפסילת המידע המטעה.[26] עם זאת, מהירות ואיכות הטיפול בדיווחים על חדשות כזב לוקות בחסר ואינה תואמת את מהירות ההפצה של הדיסאיפורמציה. הדבר מושפע מאינטרס כלכלי של חברות אלה. קושי ספציפי של פלטפורמות בשפה העברית קשור ליכולת לא טובה שלהן לזהות ולטפל בחדשות כזב בעברית. הדבר קשור למיעוט משאבים שהשקיעו החברות בפיתוח מנגנונים אלו.[27][28]
יוזמות חקיקה
עורכי דין קוראים לסווג רשמית דיסאינפורמציה כאיום אבטחת סייבר, בשל הגידול שלה באתרי רשתות חברתיות.[29]
ישנן גם יוזמות חקיקה במדינת ישראל ובעולם שמטרתן להתמודד עם דיסאינפורמציה ברשת.[30]
