בריאן ברטון, הידוע בכינויו דיינג'ר מאוס (נולד ב-29 ביולי1977) הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי. ברטון קנה את פרסומו בהוצאת האלבום האפור ונחשב כיום לאחד המוזיקאים המשפיעים של המאה ה-21.
ילדות וקריירה מוקדמת
ברטון נולד וגדל במדינת ניו-יורק, בהמשך עבר לאתונה, ג'ורג'יה ושם החל לעבוד כתקליטן. הוא שיווק את עבודתו בשם "פליקן סיטי" אך זכה להצלחה מקומית בלבד. ב-1998 אימץ ברטון את שם הבמהדיינג'ר מאוס. השם נלקח מסדרת ההנפשה הבריטיתדיינג'ר מאוס. ב-2003 החל דיינג'ר מאוס לשתף פעולה עם הראפר ג'מני והשניים הוציאו את האלבום "Ghetto Pop Life", בו ג'מני היה אחראי לשירה וברטון היה אחראי להפקה המוזיקלית. הדיסק זכה לביקורות חיוביות רבות אך לא הקנה לברטון את הכרת המיינסטרים עקב מיעוט יחסי במכירות.
האלבום האפור והזינוק בקריירה
בסוף 2003 יצר ברטון את האלבום האפור - שילוב מוזיקלי בין האלבום השחור של ג'יי-זי בגרסת א-קפלה, לבין האלבום הלבן של הביטלס. האלבום, שיועד מלכתחילה למעגל חבריו הקרוב של ברטון, היה הברקה קונספטואלית.
האלבום האפור הופץ באינטרנט בחנויות וירטואליות ובמיליוני הורדות למורת רוחה של חברת התקליטים EMI, המחזיקה בזכויות על האלבום הלבן. החברה הגישה תביעות וצווי מניעה נגד ברטון שבעקבותיהם האלבום הורד מהמדפים אך הצלחת האלבום האפור כבר צברה תאוצה. האלבום קצר ביקורות נלהבות ואף הוכתר אלבום השנה לשנת 2004 במגזינים רבים, החשוב שבהם הוא "Entertainment Weekly".
בסופו של דבר סוני, המחזיקה בזכויות על שירי הביטלס, נכנעה והתירה הפצה חינמית של האלבום האפור.
בעל הזכויות של חלקו השני של האלבום, ג'יי-זי, לא התנגד לשימוש חופשי ביצירתו ואף עודד זאת מלכתחילה על ידי הוצאת גרסת אקפלה (ערוצי השירה בלבד ללא ליווי מוזיקלי) לאלבום השחור שיועדה בעיקר לתקליטנים ולמפיקים מוזיקליים הרוצים לבצע רמיקסים ולדגום את האלבום, בדיוק כפי שעשה דיינג'ר מאוס.
כתוצאה מתשומת הלב התקשורתית דיינג'ר מאוס היה לאחד מהמפיצים הגדולים של סגנון המאשאפ בראשית שנות ה-2000 אך עם זאת הוא לא המשיך לעסוק בז'אנר אלא עבר הלאה לאפיקים אחרים.
הגורילאז והמשך הקריירה
בסוף שנת 2004, לאחר שהאזין לאלבום האפור, הציע סולן הגורילזדיימון אלברן לברטון להצטרף ללהקת-העל כמפיק ראשי. ברטון הסכים, ובמאי 2005 יצא אלבומם השני של הגורילאז, Demon Days. האלבום מיזג סגנונות מוזיקה רבים, קצר שבחים ונמכר היטב ברחבי העולם. ברטון קיבל מועמדות לפרס גראמי על הפקתו.
למרבה האירוניה, חברת האם של הגורילאז היא EMI - החברה שתבעה את ברטון על האלבום שבזכותו הפך להיות המפיק הראשי של הגורילאז. החברה הביעה את מורת רוחה מהמינוי, אך ללא הועיל.
באותה שנה שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם אמן הגרפיטיבנקסי כאשר אלה הכינו גרסה חלופית לאלבומה של פריס הילטון, "פריס".
הגרסה החלופית שהכילה קטע אינסטרומנטלי בן 40 דקות המשלב דגימות של הילטון וחוברת אמנות שונה הודפסה ב-500 עותקים והושתלה בחנויות מוזיקה באנגליה במקום אלבומה המקורי של הילטון.
בשנת 2008 הפיק דיינג'ר מאוס את האלבום "Modern Guilt" של הזמר בק.
בשנת 2009 שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם להקת ספרקלהורס והבמאי דייוויד לינץ' בפרויקט "Dark Night of the Soul" שיצא במספר מהדורות ושילב ספר תצלומים עב כרס של לינץ'.
בפרויקט, הצליח דיינג'ר מאוס להסתכסך שוב עם חברת EMI, בעיקר סביב סוגיות חוזה הקלטות.
בשיאו של הסכסוך, איימה חברת התקליטים בגניזת האלבום. בתגובה, איים דיינג'ר מאוס להוציא עם ספר התצלומים את אריזת האלבום שתכיל תקליטור ריק ואת הכיתוב:
"מסיבות משפטיות, התקליטור המצורף אינו מכיל מוזיקה, השתמשו בו כראות עיניכם"[1]
דיינג'ר מאוס הצליח לשלב בין סגנונות כרוק אלטרנטיבי, פופ, היפ-הופ, פסיכדליה וסגנונות אחרים בצורה ייחודית וליצור "עולמות מוזיקליים מסוגים שונים" כהגדרתו. גוף עבודתו מושפע מאוד מקולנוע, גם מבחינה ויזואלית וגם בדרך התייחסותו לאמנות[3].
דיינג'ר מאוס ידוע בסגנונו הצבעוני לא רק במוזיקה אלא גם בתפיסתו האסתטית. עוד מתחילת הקריירה המוזיקלית שלו הוא משתמש בתחפושות שונות (כאשר הנפוצה מכולן היא כמובן תחפושת עכבר) על הבמה ובצילומים.
דיסקוגרפיה
Pelican City - The Chilling Effect - 1999
Pelican City - Rhode Island - 2000
Pelican City and Scanner - Pelican City vs Scanner - 2002
.svg){kind=logo}
