דגל העורב (בנורדית עתיקה: hrafnsmerki [ˈhrɑvnsˌmerke]; באנגלית תיכונה: Hravenlandeye) היה דגל, ככל הנראה טוטמי בטבעו, שהונף על ידי צ'יפים ויקינגים ושליטים סקנדינבים שונים במאות ה-9, ה-10 וה-11 לספירה [דרוש מקור]. תיאורים מתקופת הזמן מתארים אותו כדגל מלחמה עם סימן של עורב עליו [דרוש מקור], אם כי לא ידוע על תיאור או תיאור חזותי מלא של דגל העורב מאותה תקופה. עם זאת, יצירות אמנות נורדיות ואירופאיות מתקופת הזמן מתארות דגלי מלחמה [דרוש מקור] כמשולשים פחות או יותר, עם קצה חיצוני מעוגל שעליו היו תלויים סדרה של טאבסים או קישוטים, חלקם עם דמיון ל"טחנות רוח" מגולפות באופן עשיר שהיו בשימוש על סיפון ספינות ויקינגים ארוכות, מה שמצביע על כך שכמה מדגלי העורב ייתכן שהיו בנויים בצורה דומה.[1]
פרשנות מודרנית המבוססת על פרוטות של אולף קוארן
חוקרים (מי?) משערים שדגל העורב היה סמל לאודין, שלעיתים קרובות הוצג מלווה בשני עורבים בשם הוגין ומונין. ייתכן שכוונתו הייתה להטיל פחד באויביו באמצעות זימון כוחו של אודין. כפי שמציין אחד החוקרים לגבי מפגשים בין האנגלו-סקסונים הנוצרים לפולשים הסקנדינבים הפגאניים:
פרשנות מודרנית המבוססת על דגל הציפורים על שטיח הקיר באיו
"סביר להניח שהאנגלו-סקסונים חשבו שהדגלים היו ספוגים בכוחות הרשע של האלילים הפגאניים, שכן האנגלו-סקסונים היו מודעים לחשיבותם של אודין ועורביו במיתולוגיה הנורדית."
