גרהאם פרדריק יאנג (באנגלית: Graham Frederick Young; 7 בספטמבר 1947 – 1 באוגוסט 1980) היה רוצח סדרתי בריטי מצפון לונדון אשר הרעיל את קרבנותיו. נודע גם בכינוי "מרעיל כוס התה" (באנגלית: The Teacup Poisoner).
ילדות ונעורים
יאנג נולד בצפון לונדון לפרד ובסי יאנג. כשלושה חודשים לאחר לידתו נפטרה אמו בעקבות סיבוכים של דלקת ריאות ומספר שנים לאחר מכן נישא האב בשנית.
יאנג היה תלמיד טוב בעל יכולות אנליטיות יוצאות דופן וחיבה למדעים מדויקים. כנער מתבגר תחביבו העיקרי היה כימיה, והוא הרבה לקרוא אודות רעלים והשפעתם על המערכת העצבית.
בשנת 1961 החל יאנג לרכוש כמויות קטנות של אנטימון ו-Digitalis, מבתי מרקחת שונים באזור מגוריו בטענה שהוא זקוק להם לשם הכנת פרויקט בית ספרי. את הרעלים ערבב יאנג עם המזון שהוגש בארוחות המשפחתיות בעודו סוקר את השפעתם על בני הבית. בהדרגה, חלה הסלמה במצבם הבריאותי של אמו החורגת, אביו ואחותו. יאנג הקפיד לתעד את מינון הרעלים מדי יום ביומן מחקר שניהל.
לאחר חודשים רבים בהם סבלה מכאבי בטן עזים, נפטרה אמו החורגת של יאנג כתוצאה מההרעלה המתמשכת. זמן קצר לאחר מכן החל אביו של יאנג לגלות תסמינים דומים. ויני, דודתו של יאנג, אשר התוודעה למשיכתו לכימיה ולרעלים מסוכנים החלה לחשוד שהוא אחראי לתחלואות בני המשפחה. הוא נעצר ב-23 במאי 1962 לאחר שאביו אושפז בבית החולים. בחקירתו הודה יאנג בן ה-15 כי הרעיל באופן שיטתי את אביו, אחותו וחבר נוסף מבית הספר במשך זמן רב. הרשויות התקשו למצוא ראיות נגדו ולהעמידו למשפט בגין רצח אמו החורגת כיוון שגופתה נשרפה.
בעקבות הודאתו ובהמלצת בית המשפט, נשלח יאנג לאשפוז במוסד פסיכיאטרי לעבריינים לתקופה של 15 שנים. שהייתו במקום הייתה תחת פיקוח מזכיר המדינה לביטחון פנים בבריטניה. בזמן היותו במוסד המשיך יאנג לקרוא מאמרים רבים אודות רעלים מסוכנים שונים וערך בסתר ניסויים על חוסים אחרים וצוות בית החולים. יאנג שוחרר מהמוסד לאחר כתשע שנים בהמלצת פסיכיאטר אשר קבע כי הוא הגיע להחלמה מלאה ואינו מהווה עוד סכנה לציבור.
חייו הבוגרים
לאחר שחרורו בשנת 1971, הועסק יאנג כאפסנאי במפעל ייצור לעדשות אינפרה אדומות מתליום עבור הצבא הבריטי. המוסד הפסיכיאטרי אמנם סיפק למעסיקיו של יאנג הערכות וחוות דעת אודות תהליך השיקום הארוך שעבר, אולם אלו לא כללו מידע על אופי הפשעים שביצע. יאנג הבין ששפר עליו מזלו. לא רק שהצליח להערים על רופאיו ושוחרר מוקדם מן הצפוי, כעת גם הייתה לו נגישות מלאה למלאי הרעלים במקום עבודתו. הוא החל להגיש לחבריו לעבודה תה מהול בתליום. חודשים מספר לאחר מכן, חלה מנהלו הישיר, בוב איגל, ונפטר בנסיבות מסתוריות. תוך זמן קצר התפשטה מגפה במפעל. תסמיניה העיקריים כללו בחילות, סחרחורות וכאבי בטן חזקים אשר הובילו לא פעם לאשפוז ממושך. בהנהלה סברו כי מדובר בווירוס חולף, ועבר זמן מה עד שהאמת יצאה לאור.
במהלך החודשים הבאים הרעיל יאנג בשיטתיות כ-70 בני אדם במקום עבודתו. מחליפו של איגל, מנהלו הישיר הקודם של יאנג, חלה גם הוא עם כניסתו לתפקיד, אך למזלו התפטר תוך זמן קצר. עובד נוסף, פרד ביגס, חלה ואושפז בבית חולים בלונדון במחלקה הנוירולוגית ותוך זמן קצר נפטר גם הוא, והפך לקרבנו השלישי והאחרון של יאנג.
מעצר ומשפט
בעקבות מותו של ביגס והתחלואה הגבוהה במפעל, החליטה ההנהלה לפתוח בחקירה. בצעד יהיר, יאנג התוודה בפני עמית לעבודה על משיכתו לחקר רעלים כימיים, וזה סיפר על כך למשטרה. לאחר שהתברר עברו הפלילי, נעצר יאנג בקנט ב-21 בנובמבר 1971. עם מעצרו נמצאו בכיסיו ובדירתו החומרים המסוכנים תליום ואנטימון וכן יומן מחקר המתאר את מעלליו. היומן גם סיפק הצצה נדירה למוחו המעוות וחשף כיצד שקל יאנג האם לדון אדם לחיים או למוות.
משפטו החל ב-19 ביוני 1972 ונמשך עשרה ימים. יאנג טען לחפותו, וגרס כי היומן המפליל שמצאה המשטרה אינו אלא ספר פרי בדיונו. הוא הורשע ובית המשפט גזר עליו מאסר עולם.
בזמן שהיה בכלא התיידד יאנג עם רוצח סדרתי נוסף, איאן בריידי, אשר בדומה ליאנג האדיר את התורה הנאצית. יאנג מת בתאו בגיל 42 כתוצאה מהתקף לב.
קישורים חיצוניים
