"גן השבילים המתפצלים" (כותרת מקורית בספרדית: "El jardín de senderos que se bifurcan") הוא סיפור קצר משנת 1941 מאת הסופר, המשורר והמסאי הארגנטינאיחורחה לואיס בורחס. זוהי גם הכותרת של האסופה "גן השבילים המתפצלים" שהתפרסמה בשנת 1941. הסיפור פורסם שוב באסופה "בדיונות" בשנת 1944. זו הייתה היצירה הראשונה של בורחס שתורגמה לאנגלית ופורסמה ב"מגזין המסתורין של אלרי קווין" באוגוסט 1948. בשנת 1958 היא תורגמה שוב לאנגלית על ידי דונלד א. ייטס ופורסמה ב־Michigan Alumnus Quarterly Review באביב 1958. בשנת 1962 נכלל תרגום זה בספר "מבוכים" (כיוונים חדשים). האסופה "גן השבילים המתפצלים" תורגמה לעברית על ידי יורם ברונובסקי ופורסה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1976.[1] האסופה "בדיונות", שהסיפור פורסם בה שנית על ידי אותו מתרגם, עם שינויים קלים, יצאה לאור באותה הוצאה בשנת 1998.[2]
החזון של בורחס לגבי "התפצלות שבילים" צוטט כמקור השראה על ידי חוקרי ניו מדיה רבים, במיוחד בתחום של ספרות היפרטקסט.[5] סיפורים אחרים של בורחס החוקרים את הרעיון של אינסוף טקסטים כוללים את "ספריית בבל"[6] ואת "ספר החול".[7]
תקציר העלילה
המספר פותח את הסיפור בכך שהוא מציין כי חל עיכוב בהתקפה הבריטית על קו סר-מונטאובן במהלך מלחמת העולם הראשונה, וקובע כי ההצהרה החתומה של הפרופסור הסיני יו-צון מאפשרת להבין את האירועים באור חדש.
צון חי בממלכה המאוחדת במהלך המלחמה, אך פועל כמרגל עבור גרמניה הקיסרית, לא מאהבה למדינה זו, אלא מתוך רצון להוכיח למפקדו שהוא אינו נחות מבחינה גזעית. הוא גילה פיסת מידע מכריע, מיקומו של בסיס ארטילריה בריטי חדש. עם זאת, הוא גם לומד כי קצין מודיעין בריטי ממוצא אירי, ריצ'רד מאדן, הרג זה עתה חבר נוסף בטבעת הריגול שלו וודאי יתפוס אותו תוך יום. צון בונה תוכנית להעביר את המידע שיש ברשותו לגרמניה ונמלט ברכבת, רגע לפני שמאדן לוכד אותו.
צון מגיע לכפר אשגרוב כדי לחפש אדם בשם סטיבן אלברט. כשהוא חושב על מבוכים בעודו הולך לביתו של אלברט, הוא נזכר באחד מאבות אבותיו, מושל פרובינציאלי בשם צוי פן. צוי פן פרש משירות המדינה כדי לכתוב "רומן רב-אוכלוסים עוד יותר מ'הונג לו-מנג' (חלום החדר האדום), וכדי להקים מבוך שבו יאבדו את דרכם כל בני-האדם".[8] עם זאת, הוא ככל הנראה נרצח לפני שהספיק להשלים אף אחת מהמשימות. הוא הותיר רק טיוטות מבולבלות של הרומן, והמבוך לא התגלה מעולם.
כשהגיע לביתו של אלברט, צון נדהם לגלות שאלברט הוא סינולוג שלומד בעצמו את הרומן הכאוטי של צוי פן. אלברט, בעצמו נרגש לפגוש צאצא של צוי פן, מסביר כי הוא מאמין שהרומן והמבוך של צוי פן לא היו פרויקטים נפרדים, אלא שני תיאורים לפרויקט אחד. אלברט מצא מכתב מאת צוי פן שכלל את ההצהרה, "לעתידים השונים (לא לכולם) מוריש אני את גני, גן השבילים המתפצלים".[9] בפרשנותו של אלברט, נתיבים מתפצלים אלה מייצגים את העתידים האפשריים השונים שיכולים היו לנבוע מכל אירוע ברומן. במקום לבחור תוצאה אחת לכל אירוע, צוי פן מתאר את התוצאות האפשריות השונות בפרקים נפרדים. הטיוטות המרובות לכאורה של הפרקים השונים ברומן הן למעשה יצירה אחת, שבה מתוארים העתידים המתפצלים ללא סוף. הרומן הוא אפוא "חידה עצומה, או משל, שהנושא שלה הוא זמן".[10]
מוצף רגשות, צון קובע כי על ידי פענוח יצירת המופת של אבי סבו, אלברט ודאי זכה להכרת תודתו בכל אחד מהעתידים האפשריים. אלברט עונה בחיוך שיש לפחות ציר זמן אחד שבו צון הוא אויבו.
ברגע זה רואה צון את מאדן רץ בגינה לעבר הבית. הוא מבקש מאלברט להסתובב באמתלה כלשהי ויורה בו אנושות בגבו. מאדו מגיע ותופס אותו. בזמן שצון ממתין לתלייה בתאו, הוא מסביר שהוא העביר בהצלחה את המסר שהתותחנים הבריטים נמצאים בעיירה אלברט על ידי הריגת אדם בשם זה, ושמפקדו הגרמני הבין את המסר כשקרא על הרצח בעיתונים. עם זאת, צון מציין שהמפקד "אינו יודע (איש לא יוכל לדעת) את חרטתי האינסופית, את ליאותי".[11]
בתרבות המודרנית
בסטטיסטיקה, "הכשל של גן השבילים המתפצלים" מתייחס לאופן שבו קבלת סדרה של החלטות לאורך עץ החלטות גדול עלולה להוביל לשיעור חיובי שגוי גבוה יותר בניסוי.[12] מושג זה, על שם הסטטיסטיקאי אנדרו גלמן, מתייחס ל"גן השבילים המתפצלים" כדי לתאר כיצד מדענים יכולים לגלות תגליות שווא כאשר הם אינם מציינים מראש תוכנית לניתוח נתונים ובמקום זאת בוחרים "ניתוח אחד עבור הנתונים המסוימים שראו".[13]
בשנת 1987, סטיוארט מולתרופ יצר גרסה היפרטקסטואלית של "גן השבילים המתפצלים" שכותרתה "גן הניצחון".[14]
הרומן "בית העלים" של מארק ז' דניאלבסקי הושפע רבות מרבים מסיפוריו הקצרים של בורחס, והדמות זמפאנו דומה במקצת לבורחס עצמו (העיוורון שלו, האובססיה שלו לאינסוף, הכתיבה המופתית שלו שנראית חוזרת על עצמה אבל לעולם לא באותו אופן...). "גן השבילים המתפצלים" מוזכר במיוחד בהערת שוליים מס' 167 ברומן.[16]
משחק הירי בגוף ראשון Ultrakill שואב את כותרת אחת הרמות מסיפורו של בורחס. "גן השבילים המתפצלים" במשחק מכיל פרשנות מילולית יותר לכותרת, כאשר השחקן מנווט במבנה של מבוך הממוקם בסביבה שהיא פרשנות בסגנון מדע בדיוני על "התופת" מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה.
הערות שוליים
^חורחה לואיס בורחס, תרגום: יורם ברונובסקי, גן השבילים המתפצלים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976
^חורחה לואיס בורחס, תרגום: יורם ברונובסקי, בדיונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
^Moulthrop, Stuart (1991). "Reading From the Map: Metonymy and Metaphor in the Fiction of 'Forking Paths'". In Delany, Paul; Landow, George P. (eds.). Hypermedia and Literary Studies. Cambridge, Massachusetts and London, England: The MIT Press. ISBN9780585354446.
^חורחה לואיס בורחס, בדיונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 71-78
^חורחה לואיס בורחס, תרגום: יוסף שריג, ספר החול, ירושלים: כתר, 1982
^חורחה לואיס בורחס, בדיונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 82
^חורחה לואיס בורחס, בדיונות, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 85
