גמאל אל-בנא (בערבית: جمال البنا; (15 בדצמבר 1920 – 30 בינואר 2013) היה סופר ועיתונאי מצרי. הוא כתב יותר מ-100 ספרים (את הראשון, "שלושה מכשולים בדרך לפאר: העוני, הבורות, והחולי", הוציא בשנת 1945) בנושא דת ופוליטיקה.
אחיו הבכור, חסן אל-בנא, ייסד את תנועת "האחים המוסלמים" ואחיו האחרים, כמו גם אביו, היו אף הם אינטלקטואלים אסלאמיים. שלא כמו אחיו חסן, גמאל היה מלומד מאוד ליברלי. גמאל אל-בנא היה גם דודו מדרגה שנייה של הפילוסוף והמטיף המוסלמי-שווייצרי טארק רמדאן.
ביוגרפיה
נולד במחמודיה, עיירה סמוכה לדמנהור. כבר מגיל צעיר גילה אל-בנא נטיות סוציאליסטיות, במקביל לנטיותיו האסלאמיות. הוא הקים מפלגת פועלים בשם "מפלגת העבודה הלאומית החברתית". אך בשנת 1946 בה פרסם את ספרו השני "הדמוקרטיה החדשה", נעצר, משום שפרסם גילוי דעת נגד הכיבוש הבריטי במצרים.
למרות שלא השתייך מבחינה ארגונית לתנועת אותה הקים אחיו חסן ("האחים המוסלמים"), נעצר בשנת 1948 במסגרת מסע המעצרים בקרב חברי הארגון. בזמן שהותו בבית הכלא עד שנת 1950 למד אנגלית.
עם שחרורו, לאחר תקופה בה עבד במפעל בדים, הצטרף אל-בנא לאיגוד המקצועי של פועלי הטקסטיל בקהיר. בתקופה זו, תרגם אל-בנא סדרה של מסמכים, ספרים, והסכמים של ארגון העבודה הבינלאומי. כמו כן שימש כמומחה בארגון העבודה הערבי וכמרצה באוניברסיטת הפועלים המצרית. בשנת 1981 ייסד את "ההתאחדות האסלאמית הבינלאומית לעבודה" וגיבש את מחשבתו, המאחדת את חופש ההתאגדות המקצועית עם האסלאם.
יצירתו והגותו
גמאל אל-בנא פרסם ספרים רבים בנושאים פוליטיים ואסלאמיים, והוא היה בעל טור בשבועון המצרי הפלורליסטי, "אל קאהרה", היוצא לאור על ידי משרד התרבות המצרי.
בנוגע לשילוב האסלאם והמודרניזציה, סבר אל-בנא שיש להתאים את אורח החיים האסלאמי לעידן המודרני, זאת באמצעות קריאה שכלתנית של הקוראן וחידוש האג'תהאד (הפעלת שיקול דעת עצמאי בענייני הלכה). הוא גרס כי יש צורך ביישום ההתאמה המודרנית של החוק הדתי ללא מגבלות בנושאים הרגישים בחיים האסלאמיים דוגמת הענישה האסלאמית, מעמד הנשים, ההסתמכות על פסקי הלכה בחיי היום-יום והיחסים עם בני דתות אחרות.
גמאל אל-בנא נמנה עם קבוצה של מלומדים מוסלמים המחזיקים בעמדות מתונות וליברליות בסוגיות חברתיות ודתיות, דוגמת מעמד האשה, הפרדת הדת מן המדינה, חילוניות, דמוקרטיה ומעמדו של מוסלמי שנטש את האסלאם, אך מאידך נוקטים עמדה חריפה נגד המשטרים הערביים העריצים והאלימים, נגד מדיניות החוץ של מדינות מערביות, ובמיוחד ארצות הברית וישראל, ולרוב, מדברים גם נגד הגלובליזציה. בקבוצה זו ניתן למצוא את הפמיניסטית המצרייה, ד"ר נוואל א-סעדאווי והאינטלקטואל ד"ר חסן חנפי.
אל-בנא השתייך גם לאסכולה של משכילים מוסלמים האומרים כי יש להבחין בין שני סוגים של אסלאם: "האסלאם הטהור" של הקוראן והנביא מוחמד מחד גיסא, ולעומתו "האסלאם המשובש" של חכמי ההלכה מאידך גיסא. לשיטת אל-בנא וחבריו המצדדים בקוראן, אך לא מכירים במרבית הסונה כמקור לפסיקת הלכה, הקוראן הוא המקור היחיד האותנטי ובר התוקף ואילו מדע ההלכה האסלאמי, שהתפתח במאות הראשונות לאסלאם, אינו מתאים לתקופה המודרנית.
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 בארצות הברית, הצטרף אל-בנא לגילוי דעת של לאומניים מצריים ואישים אסלאמיים בו האשים את מדיניותה של ארצות הברית באחריות לפיגועים. למרות דבריו, באופן מפתיע, תמך במלחמה האמריקאית בעיראק ב-2003 – עמדה שהפתיעה רבים.
קישורים חיצוניים
