גופת כבול

האיש מטולון, חי במאה הרביעית לפני הספירה, והוא אחד מגופות הביצה המפורסמות ביותר.

האיש מגרובייל, מתוארך לשנת 290 לפנה"ס, שמשערים שהיה קורבן אנושי. אצבעותיו השתמרו בצורה כה טובה עד כדי כך שלקחו מהם טביעות אצבע.

הגולגולת של האיש מאוסטרבי: רק הגולגולת והשיער שרדו.

גופת כָּבוּל (מכונות לעיתים גופת בִּיצה) הוא כינוי לגופות אדם שנחנטו באופן טבעי בתוך ביצת כבול. המשותף לכל הגופות הללו הן שהן נמצאו באזורי ביצת כבול והשתמרו בצורה חלקית. עם זאת, רמת ההשתמרות של הגופות אינה אחידה - לעיתים השתמרו באופן מלא חלקים שלמים של הגופה, ובמקרים אחרים נשארו רק חלקי שלד. לגופות כאלה תפוצה גאוגרפית וכרונולוגית רחבה. הממצאים מתוארכים בין 10,000 שנה לפני זמננו ועד מלחמת העולם השנייה.

שלא כמו רוב שרידי האדם העתיקים, גופות כבול שימרו את עורן ואת איבריהן הפנימיים בשל התנאים החריגים של האזור בו נקברו: מים חומציים ביותר, טמפרטורה נמוכה וכן חוסר בחמצן שעזרו לשימור הגופות, וגם גרמו לשיזוף כבד של עורם. אף שהעור השתמר היטב, העצמות בדרך כלל השתמרו בצורה טובה פחות - רמות החומצה הגבוהות בביצות הכבול גרמו להתפרקות הסידן זרחה של העצם.

גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאה הוא השלד של האישה מקולביירג מדנמרק, שתוארכה לתקופה המזוליתית, 10,000 שנה לפני זמננו. גופת הכבול העתיקה ביותר שנמצאו עליה גם בשר ולא רק עצמות היא של איש קאשל, שמתוארכת כ-4,000 שנה לפני זמננו, לתקופת הברונזה. רובן המכריע של גופות ביצה, ביניהם גופות מפורסמות כמו האיש מטולון, האיש מגראבל, והאיש מלינדו - מתועדות לתקופת הברזל ונמצאו במדינות בצפון אירופה, בהן דנמרק, גרמניה, הולנד, בריטניה ואירלנד. בין הגופות מהאזורים הללו ישנם מספר קווי דמיון: מוות אלים והיעדר בגדים, מה שמוביל ארכאולוגים להאמין כי הם נהרגו והופקרו בביצות כחלק ממסורת תרבותית נרחבת של קרבנות אדם או כעונש על ביצוע פשעים מסוגים שונים. גופות הביצה החדשות ביותר שייכות לחיילים שנהרגו בביצות ברוסיה במהלך מלחמת העולם השנייה.

המדען הגרמני אלפרד דיק פרסם קטלוג של למעלה מ-1,850 גופות כבול שנמצאו בין השנים 1939 ל-1986, אולם רובן לא אומתו על ידי תיעוד או ממצאים ארכאולוגיים; ניתוח של עבודתו של דיק משנת 2002 הסיק כי עבודתו לא אמינה.

כימיה של ביצות הכבול

גופות כמו גופתה של הילדה רוזט אינן קיימות עוד. גופה זו נהרסה במהלך מלחמת העולם השנייה.

שימור גופות בביצות כבול היא תופעה טבעית, ולא תוצאה של תהליכי חניטה על ידי האדם. היא מתרחשת כתוצאה מההרכב הפיזי והביוכימי הייחודי של סוג ביצה זה. סוגים שונים של ביצות יכולים להשפיע על תהליך החניטה בצורה שונה: ביצות כבול גבוהות (Raised Bog) הם הטובות ביותר לשימור הרקמות הרכות של הגוף, ואילו ביצות מי תהום (fens bogs) נוטות לשמר את השלד ללא הרקמות הרכות.

קיים מספר מוגבל של ביצות שיש בהן תנאים נאותים כדי לשמר רקמות של יונקים. רוב הביצות נמצאות באקלימים קרים ובקרבה לגופים של מים מלוחים. לדוגמה, באזור של דנמרק שבו נמצאה אשת הרלדסקר, נושב אוויר מלוח מהים הצפוני על פני ביצות יוטלנד ומספק סביבה אידיאלית לצמיחת כבול. כבול חדש מחליף את הכבול הישן, החומר הישן שנקבר משחרר חומצה הומית. חומצה זו, יחד עם רמות PH חומציות, משמרת את גופות האדם באותו אופן בהם צמחים משומרים על ידי כבישה. בנוסף, ביצות כבול נמצאות באזורים חסרי ניקוז, ולפיכך מאופיינות בתנאים חסרי חמצן כמעט לחלוטין. סביבה זו, חומצית מאוד ונטולת חמצן, מונעת מיצורים אירוביים מתחת לפני הקרקע ליזום תהליכים שגורמים לריקבון. חוקרים גילו כי כאשר שמים גופה בביצת בחורף או בתחילת האביב כאשר טמפרטורת המים קרה, כלומר, פחות מ-4 מעלות צלזיוס, חומצות הביצה מספיקות להרוות את הרקמות לפני שהריקבון מתחיל. חיידקים אינם מסוגלים לגדול בקצב מהיר מספיק לפירוק בטמפרטורות מתחת ל-4 מעלות צלזיוס.

בנוסף, הסביבה הכימית בביצה רוויה מאוד בחומצה ונמצא בה ריכוז גדול של חומצות אורגניות ואלדהידים. שכבות של כבול עוזרות לשמר את הגופות על ידי עטיפת הרקמה במטריצה משתקת קרה שמונעת את זרימת המים וחמצון. תכונה נוספת של שימור אנאירובי על ידי חומצות ביצה היא שהיא משמרת שיער, בגדים וכן חפצי עור. ניסויים מודרניים הצליחו לחקות את תנאי הביצה במעבדה ולהדגים את תהליכי השימור בפרקי זמן קצרים. ברוב גופות הביצה נראה מעט ריקבון או אזורים שלא לגמרי השתמרו. כשחלק מהדגימות נחשפו לאטמוספירה רגילה, הן החלו להתפרק במהירות. כתוצאה מכך, נהרסו הרבה מהדגימות. מאז שנת 1979 השתמרו 53 גופות כבול.

ההקשר ההיסטורי

מהתקופה המזוליתית ועד תקופת הברונזה

גופת הכבול העתיקה ביותר שזוהתה היא של אשת קולביירג מדנמרק שתוארכה ל-10,000 שנה לפני זמננו, בתקופה המזוליתית.

לפני כ-5,900 שנה הגיעה החקלאות לדנמרק, אם באמצעות חילופי תרבות או על ידי הגעת חקלאים לאזור, מה שמציין את תחילת המהפכה הנאוליתית באזור זה. גופות רבות שנקברו בביצות כבול מתוארכות לחלקה הראשון של התקופה הנאוליתית, ונראה כי אנשים אלו לא הגיעו לשם מרצונם. מספר חסר פרופורציה של גופות מאותה תקופה נמצאו בביצות בדנמרק, ומוערך שגילם הוא בין 16 ל-20 שנה בזמן המוות. עובדה זו מעלה השערה כי מדובר בקרבנות אדם או פושעים שהוצאו להורג מסיבות כאלה או אחרות. דוגמה לגופת כבול מאותה תקופה היא גופה של איש הקאשל שמתוארכת כ-4,000 שנה לפני זמננו.

תקופת הברזל

וינדבי ה-1, גופה של נער שנמצאה בשלזוויג, גרמניה.

רובן המכריע של גופות הכבול שהתגלו מתוארכות לתקופת הברזל, תקופה בה ביצות הכבול בצפון אירופה השתרעו של שטח גדול הרבה יותר מהיום. רבות מגופות אלו נושאות מספר קווי דמיון, מה שיכול להעיד על מסורת תרבותית שקשורה לאופן ההריגה וההפקרה של אנשים אלו. אנשים בתקופת הברזל הקדם רומאית חיו בקהילות מיושבות, בנו כפרים וחיו בחברה היררכית. הם היו חקלאים ובייתו בעלי חיים ויבולים. בחלקים מסוימים של צפון אירופה היה נהוג הדיג. אף שהם לא היו חלק מאימפריה הרומית ששלטה בדרום אירופה באותה תקופה, התושבים סחרו עם הרומאים.

עבור אנשים אלו הייתה לביצה משמעות קדושה, ולפיכך הם הביאו לביצות מנחות למיניהן - טבעות צוואר, צמידים וטבעות קרסול עשויים ברונזה ולעיתים רחוקות גם זהב. הארכאולוג פיטר גלוב האמין כי כל אלו היו "מנחות לאלים של פריון ומזל טוב". לפיכך מעריכים רבים כי גופות הכבול הושלכו על תוך הביצות מסיבות דומות, ושהם היו קורבנות אדם לאלים.

בגופות רבות נמצאו סימנים של דקירות, הכאה למוות, תלייה או חנק, או שילוב של כמה מאלו. במקרים בודדים הראש נערף. במקרה של האיש מאוֹסטֶרבִּי, שנמצא ליד אוסטרבי (Osterby) שבצפון גרמניה בשנת 1984, נמצא רק הראש, ללא שאר הגוף.

בדרך כלל נמצאו הגופות עירומות, ולפעמים כמה פריטי לבוש איתם, במיוחד כיסויי ראש. מאמינים כי הבגדים התפרקו במשך הזמן הרב ששהתה הגופה בביצה. במספר מקרים נמצאו זרדים, מקלות או אבנים על הגוף, לעיתים בצורה מצולבת, ופעמים אחרות נמצאו מקלות שמנעו מהגופה להיסחף במורד הביצה. בגופות מסוימות נמצאו סימנים של עינויים, כמו גופתו של האיש הזקן מקורגהן, בה נמצאו חתכים עמוקים מתחת לפטמות.

חלק מהגופות, כמו האיש מטולון מדנמרק, נמצאו עם החבל שחנק אותם עדיין על צווארם. חלקים, כמו הנערה מאידה מהולנד וגופות כבול מאירלנד, נמצאו עם שיער רק בצד אחד של ראשם, ובצד השני לא. ייתכן שפשוט הצד חסר השיער נחשף לחמצן זמן רב יותר מאשר הצד האחר. בחלק מגופות הכבול נמצאו מאפיינים שארכאולוגים מייחסים אותם כרמזים לכך שאותם אנשים היו שייכים לבני המעמד העליון: בעלי ציפורניים מטופחות וכן בדיקות חלבון השיער מראות על תזונה טובה. ברישומיו של סטראבון נכתב כי אוגורים היו מתאמנים בהגדת עתידות על קורבן אנושיים. ייתכן שזו הסיבה שבחלק מגופות הכבול, כמו אנשי ווירדינג שנמצאו בצפון הולנד, הקרביים נמשכו החוצה בחלקם דרך חתכים.

טכניקות מודרניות של ניתוח שלאחר המוות מצביעות על כך שחלק מהפציעות, כגון עצמות שבורות או גולגולות מרוסקות אינן תוצאה של עינויים אלא של משקל הביצה. לדוגמה, בעבר חשבו כי הגולגולת השבורה של האיש מגרובל היא כתוצאה ממכה על הראש. אלא שבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של הגופה על ידי מדענים דניים קבעה כי השבר בגולגולת נבע מהלחץ בביצה זמן רב לאחר מותו.

מימי הביניים ועד העידן המודרני

אחת הגופות מתקופה זו היא של האישה ממיניבראדן שנמצאה באירלנד ומתוארכת למאה ה-16. ראיות שונות מצביעות על כך שייתכן שהיא התאבדה ולכן לא נקברה בחצר הכנסייה, או שלא היה לה כסף להרשות לעצמה קבורה נאותה.

גופות כבול רבות מהעידן המודרני הן של חיילים רוסים וגרמנים שנהרגו במהלך הלחימה בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה, באגמים המזוריים בצפון-מזרח פולין.

צפון אמריקה

האיש מרנדסוורן

בפלורידה נמצאו מספר שלדים שנקברו בביצות כבול לפני בין 5,000 ל-8,000 שנה, בתקופה הארכאית הקדומה באמריקה התיכונה. הכבול בפלורידה לח יותר והדוק פחות מאשר בביצות האירופאיות. כתוצאה מכך, השלדים נשמרו היטב אבל האיברים הפנימיים והעור לא נשמרו. יוצא מן הכלל הוא המוח שהשתמר בכמעט 100 גולגולות באתר הארכאולוגי וינדובר, וכן בכמה קברים בליטל סאלט ספרינג.

גילוי ומחקר ארכאולוגי

עוד מאז תקופת הברזל השתמשו בני אדם בכבול כחומר הסקה. במהלך הזדמנויות שונות לאורך ההיסטוריה נתקלו חופרי כבול בגופות בביצות. רישומים של ממצאים כאלה קיימים מהמאה ה-17 - בשנת 1640 נמצאה גופת ביצה בהולשטיין שבגרמניה. ייתכן שזה הגילוי המתועד הראשון אי-פעם. רישום מוקדם נוסף באופן מלא יותר הוא של גילוי גופת כבול בביצת כבול בהר דרומקראג במחוז דאון, באירלנד. גילוי זה פורסם על ידי אליזבת ראודון, הרוזנת ממוירה, אשתו של בעל קרקע מקומי. רישומים כאלה ממשיכים אל תוך המאה ה-18: לדוגמה, דיווח על גופה שנמצאה באי הדני פין בשנת 1773, וגופה אחרת נמצאה בהולנד בשנת 1971. במהלך המאה השמונה עשרה והתשע עשרה, גופות שהתגלו נלקחו מהביצות ונקברו בקבורה נוצרית על קרקע הכנסייה, ולעיתים קרובות הניחו שמדובר בגופות של אנשים שמתו לאחרונה.

עם התפתחות האנטיקווריאט במאה ה-19 החלו אנשים שונים להעלות השערות שרבות מגופות הכבול אינן קרבנות רצח שננטשו שם לאחרונה, אלא גופות עתיקות. בשנת 1843, בפאלסטר שבדנמרק, נמצאה גופת ביצה שנקברה בצורה יוצאת דופן, עם קישוטים עליה (שבעה חרוזי זכוכית וסיכת ברונזה). לאחר שנמצאה נשלחה הגופה לקבורה נוצרית. על פי צו של פרידריך השביעי מלך דנמרק, שהיה אנטיקווריאטי, הוצאה הגופה ונשלחה למוזיאון הלאומי של דנמרק.

כשנמצאה בדנמרק האישה מהרלדסקר היא הוצגה כמלכה האגדית גנהילד מתקופת ימי הביניים המוקדמת. הארכאולוג ג'נס ג'קוב אסמוזן וורסיי טען כי מקור הגופה הוא מתקופת הברזל, כמו רוב גופות הכבול, ושגילה הוא לפחות 500 שנה. גופת הכבול הראשונה שצולמה הייתה של האיש מרנדסוורן שהתגלה בשנת 1871 בקיל שבגרמניה. הגופה עושנה מאוחר יותר בניסיון לשמר אותה והוצגה לראווה במוזיאון. עם התפתחות הארכאולוגיה המודרנית בתחילת המאה ה-20 החלו ארכאולוגים לחפור ולחקור גופות כבול בזהירות רבה יותר וביסודיות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גופת כבול בוויקישיתוף

• יוגב ישראלי, "רובם נרצחו": שיטת "קבורת הביצה" נמשכה אלפי שנים באירופה, באתר ynet, 16 בינואר 2023
• גופת כבול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)