שלב הביצה המוטלת על ידי הנקבה בצברים או בודדים. לאחר מספר ימים עד מספר שבועות, זחלים מגיחים מהביצים.
שלב הזחל. הזחלים אוכלים כמויות הגדולות פי כמה ממשקל גופם. כשהם מגיעים לגודל מסוים, או כשתקופה מסוימת בשנה מגיעה, הזחלים מתגלמים, לרוב במקום מוגן (מתחת לאדמה כמו זחלי הדובון המנומר למשל).
השלב השלישי בחייו של חרק בעל גלגול מלא הוא הגולם. הזחל בסוף שלב התפתחותו הופך לגולם. אצל חלק מהחרקים הגולם עוטה מעטה קשיח בתוכו עובר הזחל שינוי לחרק בוגר. חלק מהגלמים עוטים מעטה קורים שהזחל טווה לפני ההתגלמות. הגלמים משמשים סביבה מוגנת בה גוף הזחל מתפרק ומורכב מחדש בצורת הבוגר. לאחר זמן, היכול להתקצר עד כדי שבועיים, או להתארך עד כדי מספר חודשים (במקרה של דיאפאוזה), הבוגר מגיח מהגולם.
תקופת הגולם יכולה להתקצר עד כדי שבועיים, או להימשך חודשים רבים במקרה של דיאפאוזה, בה הגולם נשאר בתרדמת למשך הקיץ או החורף, והבוגר מגיח בסתיו או באביב. פרפרים לרוב מגיחים בשעות הבוקר, בעוד יתושים מגיחים לרוב בערב או בלילה.
הגנה
הגלמים הם לרוב חסרי יכולת תנועה והגנה על עצמם. הזחל לרוב מתגלם במקום לא בולט, למשל בין צמחים, בין עלים, על גדרות, קירות וכו'. הגלמים של טוואי המשי, טוואי הברוש, טוואי הארכובית, שבתאי השקד ודו-זיפן הצפצפה נמצאים בתוך פקעות מעל פני האדמה. הגלמים של טוואי גדול וטוואי התלתן נמצאים בתוך פקעות מתחת לפני האדמה. במקרים שונים, כמו בגלמים מסוימים של רפרפים ותנשמיות שונות, הגלמים נמצאים מתחת לפני האדמה, במעין תא עריסה המורכב מגרגרי אדמה מהודקים על ידי הפרשה נוזלית. גלמים הנמצאים במקומות לא מוסתרים, מוסווים על ידי צבעיהם הדומים לרקע בו הם נמצאים. כך במקרים של לבנין הכרוב הגדול, לבנין הכרוב הקטן, לבנין משויש וקיסרית הקטלב. במקרים אחרים הגלמים מוסווים בכך שהם נצמדים לענפים וקוצים, כמו גלמים של לבנין מזרחי ולבנין ירוק הפסים. יש חרקים המתגלמים בתוך מבנים הגנתיים, כמו הססתיקיים, המתגלמים בתוך מעין תיק המורכב מגזרי ענפים יבשים או גרגרי חול שהזחל בונה סביב עצמו לאחר בקיעתו מהביצה, נושא אותו כל הזמן, ולבסוף מתגלם בו. ישנם חרקים המוגנים על ידי נמלים בשלב הגולם. אחרים יכולים להפיק קולות ולרטוט כדי להרתיע טורפים. מינים מעטים מפרישים רעל מתוך הגולם.
פקעת
מטווה משי הנטווה על ידי זחלי עשים רבים כהגנה לגולם.
מגוון הפקעות בעולם נע בין שקופות לאטומות, רכות לקשיחות, מורכבות משכבה אחת או רבות, צבעוניות או לא. סוג הפקעת נקבע על ידי הזחל שטווה אותה. הפקעות יכולות להכיל שערות שהזחל השיר, ואם השערות מגרות, כי אז גם הפקעת תהיה מגרה למגע. יש זחלים המוסיפים לפקעת ענפים קטנים, הפרשות או חתיכות צמחים כמסווה מפני טורפים.
חרקים המתגלמים מפקעת צריכים גם לצאת ממנה, ויש לכך מספר שיטות:
הבוגר קורע את דרכו החוצה מהפקעת.
הבוגר מפריש חומר מסוים שמרכך את הפקעת.
הזחל טווה את הפקעות עם נקודות תורפה המאפשרות את פתיחתן מבפנים.
הזחל טווה חורי יציאה המאפשרים מעבר לכיוון אחד בלבד.
בני האדם משתמשים בפקעות של טוואי המשי כמקור להפקת משי.
