שש מדינות הגישו הצעות לאירוח המונדיאל: אוסטרליה, גרמניה, פרו, צרפתקנדה ושווייץ. במאי 2007, הודיעה שווייץ על פרישתה מהמירוץ, והשאירה את הפוקוס האירופאי על גרמניה וצרפת. באוגוסט של אותה שנה, פרשה גם צרפת - בתמורה לתמיכתה של גרמניה במועמדותה לאירוח יורו 2016.[1] לאחר מכן, גם אוסטרליה (12 באוקטובר 2007) ופרו (17 באוקטובר 2007) הודיעו על משיכת המועמדות שלהן, והותירו בתחרות רק את גרמניה וקנדה. ב-30 באוקטובר 2007, הכריזה פיפ"א שגרמניה תארח את גביע העולם ב-2011, ואילו קנדה תזכה לארח את הטורניר ארבע שנים לאחר מכן, ב-2015.
במשחק הגמר נפגשו ארצות הברית (בפעם השלישית בתולדותיה) ויפן - בהופעת בכורה היסטורית. בסיום משחק מותח, שהסתיים בדו-קרב בעיטות עונשין, הפתיעה יפן וזכתה בתואר. בכך הפכה יפן לנבחרת האסייתית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בגביע העולם לכדורגל (גם גברים וגם נשים). משחק הגמר גם קבע שיא ציוצים לשנייה בטוויטר - 7,196.[2]
מוקדמות הגביע
משחקי המוקדמות התקיימו בין אפריל 2009 לנובמבר 2010. כמאחרת, העפילה גרמניה אוטומטית לטורניר הגמר. בשלבי המוקדמות התחרו 125 נבחרות משישה אזורים על 16 (15 + מארחת) מקומות בטורניר לפי הסדר הבא:
אחרי שההתאחדות הגרמנית הביעה רצון לארח את הגביע העולמי, 23 ערים הציעו את אצטדיונן לאירוח המשחקים. באוגוסט2007, הוגשו לפיפ"א שמותיהן של תריסר ערים שנבחרו מתוך ה-23, ובספטמבר2008 החליטה ההתאחדות הגרמנית לצמצם את מספר הערים המאחרות לתשע; האצטדיונים שבערים אסן, בילפלד ומגדבורג הוסרו מאירוח הטורניר.
מתוך תשעת האצטדיונים המארחים, שלושה נבנו לקראת הטורניר (אאוגסבורג, דרזדן וזינסהיים) ושניים נוספים שופצו (בוכום ולברקוזן). שישה אצטדיונים היו באותה עת מגרשי הבית של קבוצות הבונדסליגה הראשונה ושלושת הנותרים היו אצטדיוני הבית של קבוצות מהבונדסליגה השנייה. בהשוואה למגרשים שאירחו את מונדיאל 2006, רוב האצטדיונים בגביע העולם הזה היו קטנים יותר והכילו בין 20 ל-30 אלף מקומות.
מבנה משחקי הגמר של גביע העולם 2011 היה זהה לזה של גביע העולם הקודם. התחרות התחלקה לשני שלבים: שלב הבתים ושלב הנוק אאוט.
בשלב הבתים שובצו הנבחרות לשמונה בתים בני ארבע נבחרות, וכל נבחרת ערכה משחק אחד נגד שלוש יריבותיה לבית. חלוקת הנקודות היא כמו במשחק כדורגל רגיל, כלומר 3 לניצחון, 1 לתיקו ו-0 להפסד. בשלב זה שיחקה כל נבחרת נגד שלוש הנבחרות האחרות בבית, ועל פי הדירוג נקבעו 8 הנבחרות אשר ימשיכו לשלב רבע הגמר ושיבוץ המשחקים בשלבים הבאים. הראשונה והשנייה בכל בית עלו לשמינית גמר, בעוד שהשלישית והרביעית סיימו את חלקן בטורניר.
במקרה של שוויון במספר הנקודות בין כמה נבחרות, דירוגן ייקבע לפי הקריטריונים הבאים, לפי הסדר:
הפרש השערים בכל משחקי הבית
מספר שערי זכות בכל משחקי הבית
מספר הנקודות הרב ביותר שהושג במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
הפרש השערים במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
מספר שערי זכות במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
הגרלה
לשלב הנוק אאוט מבנה שונה. בשלב רבע הגמר שיחקה הנבחרת אשר סיימה במקום ראשון בבית א' נגד זאת אשר סיימה במקום שני בבית ב', וההפך (שנייה בבית א' נגד ראשונה בבית ב'), ובאופן דומה עבור הבתים האחרים. הנבחרת המפסידה במשחק הודחה מהמשך הטורניר, והמנצחת העפילה לחצי הגמר. במקרה ומתרחש תיקו ניתנת הארכה בת 30 דקות, ואם גם בסופה התוצאה עדיין תיקו המשחק מוכרע באמצעות דו-קרב פנדלים. ארבע המנצחות בשלב זה העפילו לשלב חצי הגמר באופן דומה. הנבחרות שהפסידו בחצי הגמר התמודדו במשחק נוסף על המקום השלישי, והמנצחות העפילו למשחק הגמר שבסיומו נקבעו האלופה וסגניתה.
בהגרלה היו גם שיקולים גאוגרפיים, דהיינו שלא יותר משתי נבחרות מאותה קונפדרציה יהיו באותו בית, למעט הנבחרות האירופיות, שבמקרה שלהן יהיו עד שתי נבחרות בכל בית. משמעות הדבר היא, לדוגמה, שצפון קוריאה לא יכלה להיות מוגרלת מול נבחרות אסייתיות אחרות.
נבחרת גרמניה, מארחת הטורניר ואחת הפייבוריטיות לזכייה בטורניר, סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם של תשע נקודות, והייתה לנבחרת השלישית בטורניר שעשתה זאת. אליה הצטרפה צרפת, שהעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לרבע הגמר. אלופת צפון אמריקה - קנדה ואלופת אפריקה - ניגריה, סיימו במקומות הרביעי והשלישי, בהתאמה.
בבית זה נפגשו שתי סגניות יבשתיות - אנגליה (אירופה) ומקסיקו (צפון אמריקה), ואלופה יבשתית אחת: ניו זילנד (אוקיאניה). אנגליה העפילה מהמקום הראשון בבית לאחר ניצחון במחזור האחרון על יפן, אך זו לא נפגעה וסיימה במקום השני. מקסיקו וניו זילנד המשיכו את מסורתן - לא לעבור את שלב הבתים, ולא העפילו לרבע הגמר.
ארצות הברית, קוריאה הצפונית ושוודיה נפגשו בשלב הבתים בפעם השלישית ברציפות, כשאליהן הצטרפה הפעם נבחרת קולומביה, בהופעתה הראשונה אי פעם בגביע העולמי. שוודיה, שהודחה בשלב הבתים במונדיאל הקודם, סיימה ראשונה עם מאזן מושלם של תשע נקודות. ארצות הברית - אחת הפייבוריטיות לזכייה, סיימה אחריה. קוריאה הצפונית וקולומביה סיימו עם נקודה אחת, כששתיהן לא מצליחות להבקיע אפילו שער אחד.
ברזיל, סגנית אלופת העולם, העפילה לרבע הגמר מהמקום הראשון כשבאמתחתה תשע נקודות. בקרב על המקום השני נאבקו אלופת אסיה, אוסטרליה ונורווגיה, שסיימה במקום הרביעי במונדיאל הקודם. למחזור האחרון הגיעו השתיים כשהן עם שלוש נקודות כל אחת, והמנצחת מביניהן עולה לרבע הגמר. המשחק הסתיים בניצחון של אוסטרליה, שהעפילה לרבע הגמר בפעם השנייה ברציפות. נורווגיה הודחה לראשונה בשלב הבתים ואליה הצטרפה סגנית אלופת אפריקה, גינאה המשוונית.
משחק הגמר הפגיש את ארצות הברית, שקיוותה להפוך לנבחרת הראשונה שזוכה שלוש פעמים בגביע העולם ואת יפן, שהעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר. זה היה המפגש השלישי של שתי הנבחרות במסגרת הגביע העולמי, כשבשני המפגשים הקודמים ידה של ארצות הברית הייתה על העליונה. ארצות הברית הגיעה לגמר, כשמאזן המפגשים שלה מול יפן עומד על 22 ניצחונות, 3 משחקי תיקו ואפס הפסדים. יפן הייתה לנבחרת האסייתית השנייה (אחרי סין) שמעפילה לגמר גביע העולם.
למרות כל הנתונים המקדימים לטובת ארצות הברית, יפן התמודדה עימה שווה בשווה, והצליחה לגרור את המשחק להארכה. שער דרמטי בדקה ה-117 של קפטנית יפן, הומארה סאווה לקח את המשחק לבעיטות הכרעה. האמריקאיות החמיצו את כל שלוש הבעיטות הראשונות שלהן, ויפן - שהחמיצה רק בעיטה אחת, זכתה בגביע. סאווה היפנית זכתה בתוארי מלכת השערים והשחקנית המצטיינת של הטורניר, כאשר השוערת האמריקאית הופ סולו זוכה בתואר השוערת המצטיינת.
בסך הכל, נכבשו במהלך הטורניר 86 שערים על ידי 58 שחקניות שונות, בעוד אחד מהם היה שער עצמי. להלן מוצגות הכדורגלניות שהבקיעו שלושה שערים ומעלה במהלך הטורניר[4]: