פסל קיוויליס בטרוורן (אנ') מאת לודוויק ואן חיל (Lodewijk Van Geel; 1820–21)הציור "הקונספירציה של קלאודיוס סיביליס, הושלם בשנת 1661 על ידי רמברנדט. הוא מתאר את שבועתם של הבטאווים (אנ') לגאיוס יוליוס קיוויליס, מנהיג המרד הבטאבי נגד רומאים בשנת 69 לספירה.
גַאיוּס יוּלְיוּס קִיווילִיס (בלטינית: Gaius Julius Civilis) היה מנהיג המרד הבטאווי נגד הרומאים בשנת 69 לספירה. שמו מעיד על כך שהוא (או אחד מאבותיו הזכרים) נעשה לאזרח רומי (ולכן, השבט הפך לווסאל של רומא) על ידי אוגוסטוס קיסר או קליגולה.
רקע
יוליוס קיוויליס (מילולית: "יוליוס האזרח", בבירור שם רומאי שאומץ עם קבלת אזרחות רומית, לא שמו המקורי) היה אציל משבט הבטאווים (אנ') והפרפקט של קוהורטה של בטאווים. חייל ותיק ששירת 25 שנים בצבא הרומי, הוא התבלט בשירות בבריטניה, שם הוא ושמונה קוהורטות בטאוויות מילאו תפקיד מכריע הן בפלישה הרומית (אנ') בשנת 43 לספירה והן בהכנעה של דרום בריטניה לאחר מכן.
עם זאת, בהגיע שנת 69, נוצר קרע בין קיוויליס, הגדודים של הבטאווים והבטאווים לממשל הרומאי. לאחר נסיגת הגדודים הבטאוויים מבריטניה לאיטליה בשנת 66, נעצרו קיוויליס ואחיו (גם הוא פרפקט) על ידי מושל הפרובינקיה הרומיתגרמאניה אינפריור בהאשמה מפוברקת של המרדה. המושל הורה על הוצאתו להורג של אחיו, ואילו קיוויליס, שכאזרח רומי הייתה לו הזכות לערער לקיסר, נשלח לרומא בשלשלאות לשיפוט על ידי נירון קיסר. הוא שוחרר על ידי מי שהפיל את שלטונו של נירון ויורשו בתפקיד, גלבה. אך האחרון גם פירק את יחידת שומרי הראש הקיסרית בשל נאמנותם לנירון. זה הרגיז כמה מאות חיילי בטאווים, ולמעשה את כל האומה הבטאווית שראו בכך עלבון חמור. במקביל, קרסו היחסים בין הקוהורטות הבטאוויות לבין הלגיון שאליו היו קשורים מאז הפלישה לבריטניה 25 שנים קודם לכן (הלגיון הארבעה עשר גמינה). שנאתם ההדדית פרצה בקרבות גלויים לפחות בשתי הזדמנויות.
בנקודת זמן זו, הייתה האימפריה הרומית מזועזעת בעקבות מלחמת האזרחים הגדולה הראשונה שלה מאז קרב אקטיום בדיוק מאה שנה קודם לכן: שנת ארבעת הקיסרים (69–70 לספירה). מושל גרמאניה אינפריור, שהורה לגייס חיילים נוספים, עורר את זעמם של הבטאווים בניסיונו לגייס לצבא הרומי יותר בטאווים מהמקסימום שנקבע בהסכם ביניהם. האכזריות והשחיתות של גורמי הגיוס הרומאים (כולל מקרים של תקיפה מינית של צעירים בטאווים) גרמו לכעס רב במולדת הבטאווים שהתפרץ כמרד.
קיוויליס הוביל כעת את עמו במרד גלוי. בתחילה, הוא טען שהוא תומך בניסיון להתמנות לקיסר של אספסיאנוס, המצביא שפיקד על הלגיונות בפרובינקיה סוריה, שקיוויליס כנראה התיידד עימו כששניהם היו מעורבים בפלישה הרומית לבריטניה 25 שנה קודם לכן (אספסיאנוס היה אז מפקד הלגיון השני אוגוסטה). אבל המרד הפך במהרה למטרה לעצמאות. לבטאווים הצטרפו מיד כמה שבטים גרמניים שכנים.
המרד
כוחות המצב הרומאים ליד הריין הובסו, ועשרים וארבע ספינות נתפסו. שני לגיונות בפיקודו של מומיוס לופרקוס הובסו בקסטרה וטרה (ליד קסנטן (אנ') של ימינו) ונכנעו. שמונה קוהורטות של בטאווים הצטרפו לבני ארצם, והחיילים שנשלחו על ידי אספסיאנוס לעזרת וטרה הצטרפו אליהם.[1]
תנו לסוריה, אסיה הקטנה והמזרח, המורגלים לעריצות, להיכנע לעבדות... החירות היא מתנה שהעניק הטבע אפילו לבעלי החיים המטומטמים. אומץ לב הוא המצוינות המיוחדת של האדם, והאלים עוזרים לצד אמיץ יותר.
התוצאה של ההצטרפות הללו לכוחותיו של קיוויליס הייתה מרד בגאליה. הורדוניוס פלאקוס (אנ') נרצח על ידי חייליו (70 לספירה), וכל הכוחות הרומיים שוכנעו על ידי שני מפקדים של חילות העזר הגאליים - יוליוס קלאסיקוס ויוליוס טוטור - למרוד ברומא ולהצטרף לקיוויליס. גאליה כולה הכריזה אפוא על עצמה כעצמאית, והחלה בחינה של ביסוסה מחדש של ממלכת גאליה. הנביאה ולדה ניבאה את הצלחתו המלאה של קיווליס ואת נפילת האימפריה הרומית. אבל מחלוקות פרצו בין השבטים השונים והפכו את שיתוף הפעולה לבלתי אפשרי; אספסיאנוס, לאחר שסיים בהצלחה את מלחמת האזרחים, קרא לקיווליס להניח את נשקו, ולאחר שהאחרון התעלם מקריאתו החליט לנקוט בצעדים חריפים לדיכוי המרד.[1]
תבוסה וכניעה
הגעתו של קווינטוס פטיליוס קריאליס (אנ') עם כוח חזק הכניעה את הגאלים ואת הכוחות המורדים; קיוויליס הובס באוגוסטה טרווררום (טריר) ובקסטרה וטרה, ונאלץ לסגת לאי הבטאווים. לבסוף הגיע להסכם עם קריאליס לפיו בני ארצו השיגו יתרונות מסוימים, וחידשו יחסים ידידותיים עם רומא. מזמן זה, קיוויליס נעלם מדפי ההיסטוריה.[1]
