עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוצב במחלקת המבצעים של המטה הכללי היווני על מנת לתכנן את ההגנה על צפון המדינה. עם פרוץ מלחמת יוון-איטליה פעל בחזית אלבניה כראש מטה הדיוויזיה השנייה. בעת כיבוש יוון על ידי מעצמות הציר, הקים גריבס את ארגון הגרילה "אורגנוסיס חִי" (Οργάνωσις Χ), ארגון לאומני-יווני של אנשי צבא יוונים ימניים, שהתנגדו לכיבוש. חבריו עסקו בריגול עבור בנות הברית ומעשי חבלה קטנים נגד כוחות הכיבוש. באירועי דצמבר 1944 ביוון, נלחמו אנשי הארגון, עם נשק שגנבו מהגרמנים הנסוגים, לצד כוחות בריטיים ומלוכנים יוונים נגד הקומוניסטים היווניים.
אאוקה
ב-1946 פרש מן הצבא לפי בקשתו. בשלב זה החל לטפח את רעיון ה"אנוסיס" (Ένωσις, איחוד יוון וקפריסין) והיה חבר בוועדה הסודית למחצה למאבק לשחרור קפריסין יחד עם הארכיבישוףמקאריוס השלישי. בשנת 1954 שב לקפריסין והחל לארגן את מחתרת אאוקה. ב-1 באפריל1955 פוצץ הארגון מטעני חבלה בארבע ערים מרכזיות בקפריסין הבריטית ומטרות צבאיות בריטיות והצהיר בגלוי על תחילת הקמפיין לשחרור האי מנוכחות בריטית ואיחודו עם יוון. נוסף על המלחמה נגד יעדים בריטיים, כוונו התקפות הארגון גם נגד קומוניסטים קפריסאים.
את הארגון, שהוציא בעיקר התקפות גרילה שכוונו נגד מטרות בריטיות וכנגד יוונים משתפי פעולה עם הבריטים, הנהיג גריבס ממחבוא בהרי טרודוס. עם זאת, גריבס אסר על כל פעילות מלחמתית נגד מוסלמים תושבי האי. על הפקודות שהוציא חתם גריבס בשמו המחתרתי "דיגאניס" (Διγενής; בעקבות פואמה על גיבור ביזנטי). לפחות פעמיים הצליח להימלט מכוחות בריטיים. לאחר הגלייתו של הארכיבישוף מקריוס במרץ 1956, הוביל גריבס, שהסתתר כעת בלימסול, לא רק את הפעילות הצבאית אלא גם את זו הפוליטית. ב-21 במרץ 1956 ניסה ארגון אאוקה להתנקש בחייו של מושל האי ג'ון הארדינג, אולם פצצת הזמן שהונחה מתחת למיטתו לא התפוצצה. בעקבות כך הציע הארדינג פרס של 10,000 לירות שטרלינג על ראשו של גריבס.
שיבתו ליוון
בשנת 1959, עם חתימת הסכמי ציריך ולונדון על מתן עצמאות לאי, הסכים גריבס להפסקת אש, אף ששאיפתו הייתה איחוד האי עם יוון ולא עצמאות. במרץ 1959 יצא גריבס ממחבואו ונשלח לגלות ביוון. צעד זה היה חלק מההסכם שחתם הארכיבישוף מקריוס עם הבריטים, לפיו לא יוסגר גריבס לידיהם, אך גם לא יסכן בנוכחותו את העצמאות של הרפובליקה הקפריסאית הצעירה. ביוון זכה לקבלת פנים של גיבור מלחמת השחרור הקפריסאית. הפרלמנט היווני והאקדמיה היוונית העניקו לו את אותות הכבוד הגבוהים ביותר במדינה. הצבא העניק לו דרגת גנרל. לאחר קריירה פוליטית קצרה, פרש ב-1963 מהחיים הציבוריים.
שנות הסכסוך הקפריסאי
בשנת 1964, על רקע התלקחות הסכסוך הקפריסאי בין קפריסאים יוונים לבין קפריסאים ממוצא טורקי, שב גריבס לאי על מנת לקחת פיקוד על הכוחות היוניים. תחת פיקודו פעלו גם יחידות שנשלחו מיוון כהגנה מפני פלישה טורקית אפשרית. ב-15 בנובמבר1967 פקד גריבס על פעולה נרחבת נגד יעדים קפריסאים-טורקים בלרנקה, ניקוסיה ולימסול שגרמו להרג של 27 קפריסאים-טורקים. הדבר הוביל לאולטימטום של טורקיה בעקבותיו הסיגה יוון את כוחותיה מהאי וגנרל גריבס אולץ לשוב ליוון.
בין השנים 1968–1969 פעל בחשאי, יחד עם פעילים לשעבר ב"אאוקה" וסטודנטים יווניים להשבת הדמוקרטיה ונגד "משטר הקולונלים" ביוון. ההתארגנות נחשפה, ובאוגוסט 1971 שב גריבס בחשאי לקפריסין, שם הקים מחדש את המיליציה היוונית בשם "EOKA B". מטרתו המוצהרת הייתה שכנועו של מקריוס לוותר על העצמאות ולהשיג איחוד של קפריסין עם יוון. בין השנים 1971–1974 הייתה המיליציה מעורבת במספר רב של פעילויות אלימות וקרבות רחוב. הכוח שהוגדר כארגון טרור, הן על ידי טורקיה והקהילה הבינלאומית והן על ידי הארכיבישוף מקריוס, נתמך בידי משטר הקולונלים היווני.[1]
גריבס מת מהתקף לב באחת מדירות המסתור שלו בלימסול והוא בן 76. הלוויותו נערכה בחצר הבית בו שהה בשנת 1959 והשתתפו בה עשרות אלפי קפריסאים-יוונים.[2]בית הנבחרים של קפריסין הכריז על שלושה ימי אבל, בניגוד לעמדה הרשמית של ממשלת מקריוס.
