ג'יין מארסט נולדה בלונדון כאחת משנים-עשר ילדיהם של אנתוני פרנסיס הלדימאנד (Anthony Francis Haldimand), סוחר אמיד יליד ז'נבה, ושל אשתו ג'יין.
מאחר שאמה נפטרה בגיל צעיר, נאלצה ג'יין לקחת חסות על אחיה הקטנים. אחד מהם, ויליאם הלדימאנד (William Haldimand), נהפך בבגרותו למנהל בנק אנגליה ולחבר בפרלמנט הבריטי. בו בזמן החלה ג'יין בלימודי המקצועות הפופולריים של תקופתה: לטינית (שהייתה חובה עבור לימודי המדעים), כימיה, ביולוגיה והיסטוריה. ג'יין הייתה גם כישרונית באיור, ולמדה בין היתר אצל תומאס לורנס. כישרון זה סייע לה מאוחר יותר באיור האילוסטרציות עבור ספריה שלה.[1]
בשנת 1799 נישאה לרופא יליד ז'נבה, אלכסנדר ג'ון גספר מארסט (Alexander John Gaspard Marcet), אשר למד לימודי רפואה באוניברסיטת אדינבורו והיה לחבר בחברה המלכותית ומרצה בבית החולים הלונדוני Guy's Hospital. כבני זוג ג'יין ואלכסנדר ביצעו ניסויים בכימיה בביתם, והחלו לחקור את תוצאותיהם.
ביתם של בני הזוג מארסט היה למקום מפגש חברתי חשוב עבור מדענים וכותבים בתחומי המדעים השונים. באחד ממכתביה כתבה סופרת הילדים הבריטית ממוצא אירי, מריה אדג'וורט' (Maria Edgeworth), כי ביתם מלא בפעילויות חברתיות ומדעיות:
"באנו לכאן ביום שישי האחרון, ומאז העברנו את רוב זמננו בנעימים אצל חברתנו הנהדרת גברת מארסט. הילדים מאוד מחבבים את הוריהם ועסוקים בבניית בלון-פורח מנייר, שישה-עשר רגל קוטרו וכשלושים רגל גובהו. אנשים רבים באו לראות את המראתו".[2]
לאחר פטירת אביה של ג'יין ב-1817 החליט אלכסנדר להתפטר מהוראת הרפואה ולהקדיש את כל זמנו לניסויי הכימיה ביחד עם אשתו.
בשנת 1820 אלכסנדר וג'יין מארסט הגיעו לשווייץ במטרה להשתקע שם, אולם בשנת 1822 מת אלכסנדר בפתאומיות בעת ביקור בבריטניה. ג'יין, שנדהמה ממותו, עברה מספר תקופות של דיכאון שהשפיעו על חייה. אף-על-פי ששמרה על קשרים חזקים עם ידידיה בשווייץ, היא חזרה לחיות באנגליה.[3]
מארסט חיה את שארית חייה עם בנותיה ברחוב סטרטון 14 שבפיקדילי בלונדון. היא נפטרה בלונדון ב-28 ביוני 1858.[3]
"השיחות" ועבודותיה האחרות
עיקר הפרסום והעבודה של מארסט נעשה על סדרת ספרים הקרואים "שיחות". אלה ספרי לימוד העוסקים בהצגה נרחבת של נושא מסוים תוך נגיעה בכל הסוגיות הרלוונטיות לו, כפי שהיה נודע בתקופת חייה.[3]
הספר הראשון של מארסט היה "שיחות על מדעי הטבע" (Conversations on Natural Philosophy). היא חיברה אותו בשנת 1805 אך הוא פורסם רק בשנת 1819. הספר מכיל מידע בסיסי על הידע המדעי של אותו תקופה, ועוסק בין היתר בפיזיקה, באסטרונומיה, במכניקה, ובתכונותיהם של הנוזלים, האוויר והאופטיקה.[3] צורת ההנגשה של הספר בפני הקוראים – בדומה לעבודותיה האחרות – היא באמצעות שיחה בין התלמידות אמילי וקרוליין, ומורתן הגברת בראינט. קרוליין מציבה שאלות בסוגיות מדעיות רלוונטיות, אמילי עונה עליהן בהשערות מושכלות, והמורה בראיינט (Bryant) משיבה לבסוף על שאלותיהן.[4] הצגת הידע המדעי באמצעות שיחת חולין מנגיש את המדע לקוראים בפשטות. גישה זו חוזרת על עצמה גם ביתר כתביה של מארסט.[5]
הספר השני שחיברה מארסט היה "שיחות על כימיה, מיועד במיוחד למין הנשי" (Conversatons on Chemistry, Intended More Especially for the Femaile Sex). היא הוציאה אותו לאור בעילום שם בשנת 1805, ורק במהדורה ה-12, שיצאה בשנת 1832, התגלתה זהותה כמחברת הספר.[3][6] הספר היה לעבודתה המפורסמת ביותר, ובו היא סיכמה ופרסמה את עבודתו של הכימאי האנגלי האמפרי דייווי, אשר לקחה חלק בהרצאותיו. זה היה ספר הלימוד הראשון ליסודות מדעיים. הספר כלל את איוריה האישיים של מארסט שהדגימו את מכשירי העבודה הכימית,[6] ושם דגש הן על העבודה הניסויית והן על העבודה התאורטית.[3]
בספרה "שיחות על כלכלה פוליטית" (Conversation on Political Economy), שיצא לאור בשנת 1816 עסקה מארסט בתאוריות של כלכלני התקופה, הכוללים את אדם סמית, את תומאס מלתוס, ובעיקר את דוד ריקארדו. הספר התמקד בעיקר ברעיון הכללי של הכלכלה כמשחררת אנשים מעוני באמצעות השכלה וללא אפליה מגדרית.[7] בספר, כאשר התלמידה קרוליין אומרת שהיא הייתה סבורה שאפשר "לסלוח" לנשים על בורותן בכלכלה, משיבה לה המורה בעדינות "כאשר את מצדדת בבוּרוּת, ישנה סבירות גבוהה שאת טועה".[8]
ב-1819 זכתה להצלחה נוספת כאשר פרסמה את "שיחות על פילוסופיה של הטבע", ספר שכתבה בעצם עוד לפני "שיחות על כימיה".[4] בשנותיה האחרונות של חייה, המשיכה מארסט להוציא מהדורות מעודכנות לספריה, וב-1835 פרסמה חיבור משמעותי נוסף, "הדקדוד של מרי" (Mary's Grammar).[3]
מורשתה
תרומתה העיקרית של מארסט הייתה עבודתה כמחנכת.[3] בעבודותיה מופיעים רעיונות מקוריים שהתבססו על מחקר זהיר של תאוריות עכשוויות ועל התכתבויות שלה עם מדענים בני תקופתה. עבודותיה הצטיינו בדיוק רב וביסודיות. היא הציגה נושאים במדע ובכלכלה בדרך לא פורמלית, וזכתה להערכה על כך שהצליחה להנגיש רעיונות מורכבים למבוגרים ולילדים כאחד, ואולי מעל הכול - גם לנשים, ובמיוחד לסמינריסטיות, שלא זכו לעידוד בתחומי המחקר המדעי באותה תקופה.[5]
מארסט התמחתה במיוחד בהנגשה פופולרית של נושאים בכימיה ובכלכלה בזכות קשריה עם גדולי ההוגים והמדענים של תקופתה. היא הגיעה לקהל רחב בהפצת רעיונות בכימיה ובכלכלה פוליטית. כתיבתה באנגלית פשוטה הנגישה את המידע לא רק לנשים, אלא גם לגברים שלא קיבלו השכלה קלאסית ביוונית ובלטינית, כפי שהיה מקובל באותה תקופה. גם אם לנגד עיניה עמדה השכלתן של נשים, היא הצליחה להגיע לקהל רחב הרבה יותר, ששמע לראשונה על אידיאלים נאורים ועל הרעיון שהמחקר במדעי הטבע הוא נכס של הציבור כולו.[5]
ספריה נלמדו בבתי-הספר בארצות הברית כספרי לימוד לכל דבר ועניין עוד עשרות שנים לאחר פטירתה.[6]
הכרה בעולם האקדמי
המדען הנודע מייקל פאראדיי התרשם מעבודתה של מארסט. בצעירותו הוא נחשף לספרה "שיחות על כימיה" וקרא אותו בחנות הספרים של ג'ורג' ריבאו.[3][4] בשלב מאוחר בחייו אף טען כי היה למארסט תפקיד חשוב בקריירה שלו ככימאי. הוא סיפר כי לאחר היכרותו האישית איתה, נהג לשלוח לה מאמרים שלו כשי תודה, והחשיב אותה למַנחה המקצועית הראשונה שלו.[7]
בספר "שיחות על כימיה", שנועד לפשט את התחום למתקשים בו, השכילה מארסט להביא הסברים ברורים תוך שהיא שומרת על דיוק מבחינה מדעית. הספר ראה אור באנגליה ב-16 מהדורות (כולל עדכונים בין מהדורה למהדורה) עד 1830, ותפוצתו הייתה חובקת עולם: הספר היה פופולרי מאוד בארצות הברית, ואף תורגם לגרמנית ולצרפתית. הוא היה נגיש במיוחד למעמדות הבינוניים והנמוכים ובפרט לנערות שבהם (שאליהן כוּון הספר).[5][6]
לדעת רבים מארסט הייתה פורצת-דרך בתמיכתה הנלהבת בהוראת כימיה למתחילים באמצעות מעבדה ניסיונית. לאחר מלחמת האזרחים, שיעורי המעבדה הפכו לנורמה בבתי הספר האמריקאיים. "שיחות על כימיה" המשיך להוביל קידום ידע מדעי בקרב נשים למרות תחרות עם סופרים ועם ספרים רבים אחרים.[4]
ספרה "שיחות על כלכלה פוליטית" (1816) התקבל בציבור באהדה רבה, אך מאוחר יותר כלכלנים כמו אלפרד מרשל הפגינו אדישות כלפיו, והגדיל לעשות ג'וזף שומפטר שכינה אותו "כלכלה לתלמידות בית-הספר". מנגד, הסוציולוגית הבריטית הרייט מרטינו (Harriet Martineau), שנחשבה לאישה הסוציולוגית הראשונה, שילבה בעבודותיה כתיבה על נושאים כלכליים ברוח ספרה של מארסט.[9]
שנים רבות הייתה מארסט אלמונית; רק בשנת 1832 הופיע שמה לראשונה כמחברת "שיחות על כימיה". אלמוניותה המוקדמת אפשרה לסופרים גברים בארצות הברית לפרסם שם את ספריה (תוך התאמת האנגלית למקום), כאשר שמותיהם מתנוססים על עמוד השער כמחבריהם. כשיצאה המהדורה ה-12 של "שיחות על כימיה" עם קרדיט למארסט כמחברת, נוצר כאוס שהסתיים בלא תוצאות. כיוון שזכויות היוצרים עדיין לא היו מוסדרים כראוי בחוק, היא מעולם לא קיבלה תמלוגים על כל המדורות הקודמות.[4]
למארסט הייתה השפעה על כימאים, מדענים ומתמטיקאים ידועים רבים, ביניהם המתמטיקאית בת המאה ה-19 מרי סומרוויל שאף אמרה עליה כי "לא ניתן בשלב זה להעריך כראוי את חשיבות עבודותיה המדעיות של גברת מארסט".[10]
Armstrong, Eva (בפברואר 1938). "Jane Marcet and her "Conversations on Chemistry"". Journal of Chemical Education: 53–57. doi:10.1021/ed015p53. {{cite journal}}: (עזרה)
Crellin, John K. (ביולי 1979). "Mrs. Marcet's 'Conversations on Chemistry'". Journal of Chemical Education: 459–460. doi:10.1021/ed056p459. {{cite journal}}: (עזרה)
Lindee, M. S. (1991). "The American career of Jane Marcet's Conversations on Chemistry, 1806 – 1853". Isis. 82: 8–23. doi:10.1086/355635.
