ג'ון סטיינבק נולד לג'ון ואוליב סטיינבק, משפחה מהמעמד הבינוני, כבן שלישי מארבעה ילדים, בסלינאסקליפורניה, מקום אשר שימש כרקע לרבים מסיפוריו. סבתו, אלמירה סטיינבק לבית דיקסון, הייתה מהמתיישבים האמריקאים בהר התקווה, בארץ ישראל, באזור הנמצא כיום ברחוב המסגר בתל אביב, שקמה כמחצית המאה לאחר מכן. ב 1858 היגרו דיירי החווה לארצות הברית בעקבות התקפה בה נרצח פרידריך גרוסשטיינבק ושתי נשים נאנסו. סבו של ג'ון, יוהאן אדולף גרוסשטיינבק, קיצר את שם המשפחה והתאים אותו להגייה האמריקאית.
לאחר שנשר מהלימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחר ניסיון כושל לכתוב רומן על נושא מיתולוגי ("גביע הזהב"), הוא מצא את דרכו בכתיבת סיפורים על קליפורניה, וסיפורת המתארת את האנשים הפשוטים בתקופת השפל הגדול. עם הזמן הוא נתפס בעייני רבים כקול המבטא את תחושות חסרי האמצעים בתקופת השפל הגדול.
בשנת 1962 זכה בפרס נובל לספרות על "כתיבה ריאלסטית ובעלת דמיון, המשלבת סימפתיה והומור ותפיסה חברתית חדה".
בשנת 1964 העניק לו הנשיא לינדון ג'ונסון את "מדליית החירות הנשיאותית".
לאחר מותו, בשנת 1987, כאות הוקרה על עבודתו בביולוגיה ימית, זכה יחד עם 'אד ריקטס' שסוג של רכיכה ימית "Eubranchus steinbecki" תיקרא על שמו.
לסטיינבק היו שני בנים, בנו הצעיר אף זכה ב"פרס אמי" על עבודתו העיתונאית בווייטנאם.
ג'ון סטיינבק מת בניו יורק, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-67.
עבודתו הספרותית
סטיינבק כתב בסגנון נטורליסטי בדרך כלל על דלי האמצעים בני מעמד הפועלים.
ספרו הידוע ביותר "ענבי זעם" מספר את סיפורה של משפחת ג'ואד, משפחה ענייה מאוקלהומה ועוקב אחר מסעם לקליפורניה, ומאבקיהם לשרוד לאחר הגעתם לשם. על ספרו זה זכה סטיינבק בשנת 1940 בפרס פוליצר לספרות.
ספר ידוע נוסף של סטיינבק שגם היה לסרט וגם למחזה הוא על עכברים ואנשים שבו גיבור הסיפור הוא
איש עם מוגבלויות שזקוק לתמיכה ועזרה בכל עת.
"קדמת עדן" היא עבודתו השאפתנית ביותר של סטיינבק, בה הוא מסב את תשומת הלב לאי הצדק החברתי ולפסיכולוגיה האנושית בסאגה המתרחשת בעמק סאלינס, ואשר מתבססת בחלקה על סיפור גן העדן.
בשנת 2014 פורסם סיפור אבוד של סטיינבק הנקרא "With Your Wings". סיפור שאבד ביולי 1944[1].
את ספריו של סטיינבק אפשר לייחס לכמה מאפיינים. ספרים בעלי אופי סוציאליסטי, ענבי זעם וגם In Dubious Battle שלא תורגם. ספרי טיולים, מסעותי עם צ'ארלי (הכלב), Sea of Cortez שלא תורגם .
כמו לסופרים אחרים גם לכתיבה של סטיינבק יש תוספת הומוריסטית ייחודית. בשני ספרים מופיע טיפול במכוניות של החצי הראשון של המאה ועשרים. בספר קדמת עדן מגיעה אחת הדמויות עם מכונית פורד חדשה שאפשר היה להתניע אותה רק מבחוץ באמצעות מוט ברזל ויש שם תיאור שלם על התנעת והפעלת הרכב. בספר ענבי זעם שבו מתוארת נסיעה ונדידה במכוניות ישנות ישנו פרק שלם שהוא בעצם מונולוג של סוחר במכוניות ישנות וחלקי חילוף ישנים.
