PROFILBARU.COM

ג'וזף או'מהוני
Joseph C. O’Mahoney
לידה	5 בנובמבר 1884; צ'לסי, מסצ'וסטס, ארצות הברית
פטירה	1 בדצמבר 1962 (בגיל 78); בת'סדה, מרילנד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Mount Olivet Cemetery
השכלה	המרכז למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון (1920); אוניברסיטת קולומביה ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	1 בינואר 1934 – 3 בינואר 1935; (שנה)
	→ ג'ון ב. קנדריק
	3 בינואר 1935 – 3 בינואר 1937; (שנתיים)
	3 בינואר 1937 – 3 בינואר 1939; (שנתיים)
	3 בינואר 1939 – 3 בינואר 1941; (שנתיים)
	3 בינואר 1941 – 3 בינואר 1943; (שנתיים)
	3 בינואר 1943 – 3 בינואר 1945; (שנתיים)
	3 בינואר 1945 – 3 בינואר 1947; (שנתיים)
	3 בינואר 1947 – 3 בינואר 1949; (שנתיים)
	3 בינואר 1949 – 3 בינואר 1951; (שנתיים)
	3 בינואר 1951 – 3 בינואר 1953; (שנתיים)
	פרנק בארט ←
	29 בנובמבר 1954 – 3 בינואר 1955; (36 ימים)
	→ אדוארד ד. קריפה
	3 בינואר 1955 – 3 בינואר 1957; (שנתיים)
	3 בינואר 1957 – 3 בינואר 1959; (שנתיים)
	3 בינואר 1959 – 3 בינואר 1961; (שנתיים)
	ג'ון היקי ←
	1929–1931; (כשנתיים)

ג'וזף כריסטופר או'מהוני (באנגלית: Joseph Christopher O'Mahoney‏; 5 בנובמבר 1884 – 1 בדצמבר 1962) היה עיתונאי, עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי. כדמוקרט, הוא כיהן ארבע קדנציות שלמות כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם ויומינג בשתי תקופות כהונה, תחילה מ-1934 עד 1953 ואחר כך שוב מ-1954 עד 1961.

ביוגרפיה

ראשית חייו וקריירה

ג'וזף אומהוני נולד ב-5 בנובמבר 1884 בצ'לסי, מסצ'וסטס, לדניס ואליזבת (לבית שיהאן) או'מהוני, והיה אחד מאחד עשר ילדים. הוריו היו שניהם מהגרים אירים; אביו, שהגיע לארצות הברית ב-1861, עבד כפרוון. הוא קיבל את השכלתו המוקדמת בבית הספר הלטיני של קיימברידג'. הוא למד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק מ-1905 עד 1907, ולאחר מכן החל קריירה בעיתונאות. הוא היה כתב ב-Cambridge Democrat' לפני שעבר מערבה לבולדר, קולורדו, שם עבד עבור ה-Herald‏ (1908–1916). בשנת 1913 הוא התחתן עם אגנס ורוניקה או'לירי.

בשנת 1916, הוא עבר לשאיין, ויומינג, שם מונה לעורך עיתון העיר State Leader, שבעליו היה המושל ג'ון ב. קנדריק. על אף שתמך בתאודור רוזוולט בבחירות לנשיאות של 1912, או'מהוני עבר למפלגה הדמוקרטית באותה שנה שבה הצטרף לעיתון State Leader. המושל קנדריק מונה לחבר הסנאט של ארצות הברית במרץ 1917, ואו'מהוני ליווה אותו לוושינגטון הבירה כמזכירו הביצועי, תפקיד בו כיהן במשך שלוש שנים.^[1] בזמן שעבד בוושינגטון, הוא למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון וקיבל את התואר הראשון שלו במשפטים ב-1920.

או'מהוני התקבל ללשכת עורכי הדין ב-1920, ולאחר מכן חזר לשאיין כדי להקים את משרד עריכת הדין שלו. הוא היה פעיל במיוחד בעניינים משפטיים שנבעו מחוק החכירה המינרלית ובאמצעות עבודתו נודע לו על חוזי חכירה צפויים על שמורת הנפט הימי של טיפוט; הוא עודד את הסנאטור קנדריק לערוך חקירה על חוזי החכירה הללו, אשר חשפו לאחר מכן את שערוריית טיפוט דום. או'מהוני נעשה פעיל בפוליטיקה הדמוקרטית, ושימש כסגן יו"ר המפלגה הדמוקרטית של ויומינג בין השנים 1922 ל-1930. הוא גם כיהן כציר לוועידות המדינות הדמוקרטיות מ-1924 עד 1932. כבעל תפקיד המייצג את ויומינג, הוא היה חבר בכנס החוקים המדינתיים האחידים בין השנים 1925 ל-1926.^[1] מאוחר יותר הוא שימש כפרקליט העיר שאיין מ-1929 עד 1931.

בשנת 1929, או'מהוני נבחר לוועדה הדמוקרטית הלאומית, וכיהן בה עד 1934.^[1] הוא היה ציר לוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1932 בשיקגו, אילינוי, שם היה חבר בוועדת המשנה שהכינה את מצע המפלגה. לאחר הכינוס הוא הפך לסגן יו"ר ועדת הקמפיין. לאחר בחירתו של פרנקלין ד. רוזוולט, יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית, ג'יימס פארלי, נבחר לתפקיד מנהל הדואר הכללי של ארצות הברית. כפרס על עבודתו בוועידה של 1932, או'מהוני מונה על ידי פארלי להיות עוזר מנהל הדואר הכללי הראשון, תפקיד בו כיהן ממרץ עד דצמבר 1933.^[1]

הסנאט של ארצות הברית

ב-18 בדצמבר 1933, או'מהוני מונה כחבר הסנאט של ארצות הברית על ידי המושל לסלי א. מילר כדי למלא את המושב שהתפנה בשל מותו של הסנאטור קנדריק.^[1] הוא נבחר לכהונה מלאה של שש שנים ב-1934, והביס את חבר הקונגרס הרפובליקני וינסנט קרטר בהפרש של 57% ל-43%.^[2] הוא נבחר מחדש לכהונה שנייה על פני מילוורד ל. סימפסון ב-1940, והביס את הארי ב. הנדרסון במסע הבחירות לכהונה שלישית ב-1946.^[1]

במהלך כהונתו המוקדמת בסנאט, או'מהוני תמך ברוב תוכניות הניו דיל, למעט "תוכנית האריזה בבית המשפט" של הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט. הוא זכה למוניטין של מתנגד חזק לעסקים גדולים ולמונופולים, והיה מעורב מאוד בחקיקת הגבלים עסקיים. אחת מפעולותיו הראשונות כסנאטור הייתה הצגת חקיקה המחייבת רישוי פדרלי עבור תאגידים העוסקים במסחר בין-מדינתי. הוא היה תומך מוביל בהקמת הוועדה הלאומית הכלכלית הזמנית, שבראשה עמד בין 1938 ל-1941. הוא גם תמך בחקיקה בנוגע לצמר, בקר, שמן ושימורים, והעניק חסות לפרויקט הטיוב קספר-אלקובה. הוא כיהן כיו"ר הוועדה לענייני האינדיאנים (1943–1947), ועדת הפנים והבידוד (1949–1953), וכיו"ר משותף של הוועדה המשותפת לדוח הכלכלי (1949–1953).^[1]

או'מהוני היה בין 12 המועמדים בוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1944 לרוץ כמועמד לסגן נשיא לצידו של רוזוולט בבחירות לנשיאות באותה שנה.^[3] ב-1952, כשהרפובליקני דווייט ד. אייזנהאואר ניצח בבחירות לנשיאות בגדול, או'מהוני הובס בהפרש קטן בניסיונו להיבחר מחדש על ידי המושל פרנק א. בארט בהפרש של 52% עד 48%.^[4] לאחר מכן הוא חזר לעיסוק הפרטי בעריכת דין בוויומינג. בעקבות התאבדותו של הסנאטור לסטר ק. האנט ביוני 1954, או'מהוני נבחר בנובמבר שלאחר מכן גם לכהן את שארית כהונתו של האנט וגם לתקופת כהונה מלאה.^[1] הוא ניצח את חבר הקונגרס ויליאם ה. הריסון, נינו של ויליאם הנרי הריסון (הנשיא התשיעי של ארצות הברית) ונכדו של בנג'מין הריסון (הנשיא ה-23 של ארצות הברית), בהפרש של 51% עד 48%.^[5]

עם שובו לסנאט, אומהוני הפך למתנגד נחרץ לחוזה דיקסון-ייטס, אשר סיפק לחברה פרטית לבנות תחנה לספק חשמל לרשות עמק טנסי (TVA) כדי להחליף את החשמל שמכרה TVA לוועדה לאנרגיה אטומית. הוא תמך בחקיקה אשר דרשה מ"תחומים מרוכזים" להודיע לציבור ולהסביר העלאות מחירים, לאסור על יצרני מכוניות להפעיל חברות מימון, להעניק לאלסקה והוואי מעמד של מדינה, ולדרוש מהמועמדים למשרות שיפוט פדרליות להישבע לפני האישור שהם לא יתנו החלטות מנוגדות לחוקת ארצות הברית. התמיכה שלו במשפטי חבר מושבעים בתיקים של זכויות אזרח סייעה להשיג מספיק קולות כדי להעביר את חוק זכויות האזרח של 1957, והוא התנגד לאישורו של לואיס סטראוס כמזכיר המסחר של ארצות הברית. אחת מהצעות החוק האחרונות שהציג הייתה לבטל את גוף תעריפי הביטוח של מחוז קולומביה, אותו ראה כמי שמבטיח שיעורים גבוהים לחברות ביטוח במקום לדאוג לרווחת הציבור.

אחרית חייו ומותו

לאחר שלקה בשבץ מוחי ביוני 1959, או'מהוני החליט שלא להיבחר מחדש ב-1960. הוא נשא את נאומו האחרון במליאת הסנאט ב-29 באוגוסט 1960; הוא הובא למליאה בכיסא גלגלים על ידי הסנאטור וויין מורס, שחזה שאו'מהוני ייזכר כסנאטור "היעיל והמסוגל ביותר" לנסות להגן על יוזמה חופשית. הוא חידש את עריכת הדין שלו בוושינגטון ובשאיין.^[1]

או'מהוני מת ב-1 בדצמבר 1962 בבית החולים של הצי בבת'סדה, מרילנד, בגיל 78, ונקבר בבית הקברות הר הזיתים בשאיין.^[1]