ההבדלים בין הג'ודאים הם בחגורות – כאשר הג'ודוקא מתקדם, הוא מקבל חגורה לפי מספר השנים שבהן הוא מתאמן או לפי הצלחה בתחרויות (בחגורות הגבוהות יותר).
הג'ודוקא מתחיל בחגורה לבנה, וצריך להתאמן כ-14 שנה (בממוצע) בג'ודו על מנת לקבל את החגורה השחורה - החגורה שהיא כמעט הגבוהה ביותר בג'ודו. בין חגורות אלו, על הג'ודוקא לקבל את חגורות הקיו (級 ,kyū; הפירוש המילולי: "דרגה"), או חגורות החניך. צבען של החגורות מצביע על רמת הג'ודוקא בתחום. החגורות, מהדרגה הנמוכה לגבוהה, הן: לבנה, סגולה, צהובה, כתומה, ירוקה, כחולה וחומה. לעיתים עליו לקבל גם את חגורות הביניים, שהן: צהובה-לבנה, צהובה-כתומה, כתומה-ירוקה וירוקה-כחולה. על מנת לקבל את החגורות יש לעבור מבחן. עם כל חגורה מתווספים עוד תרגילים בהם הג'ודוקא צריך להראות מיומנות ועליו לקבל ציון גבוה יותר.
לעומת ארצות אחרות בהן ניתן לעבור לחגורה חומה כבר בגיל 12 ללא ניקוד בתחרויות, לחגורות חומה ושחורה בישראל צריך גם להתקדם בתחרויות בהצטיינות (המעבר מחגורה כחולה לחומה עשוי להימשך בין 5 ל-6 שנים) ולהיות בגיל 15 ומעלה. כמו כן, על הג'ודוקא לעבור את המבחן עם ציון כמעט מקסימלי (בערך 100%).
לאחר שהג'ודוקא עובר את המבחן, הוא מקבל את החגורה השחורה בדרגת דאן-1 (一段 ,Ichidan). "דאן" (段 ,dan) פירושו ביפנית "דרגה" או "שורה". על מנת לעבור את כל דרגות הדאן, על הג'ודוקא להתקדם בתחרויות במשך כ-20 שנה ואף יותר. רק מעטים מקבלים את חגורת "דאן השיש", היא החגורה האדומה-לבנה. מעטים עוד יותר קיבלו את החגורה האדומה (דאן 9–10), ואת הדרגה הגבוהה ביותר, דאן 12, קיבל לאחר מותו רק מייסד הג'ודו, פרופסור ג'יגורו קאנו (嘉納治五郎 ,Kanou Jigorou; ביפנית שם המשפחה, במקרה זה קאנו, מופיע לפני השם הפרטי).
