PROFILBARU.COM

ברנרד ברוך
Bernard M. Baruch
לידה	19 באוגוסט 1870; קמדן (דרום קרוליינה), ארצות הברית
פטירה	20 ביוני 1965 (בגיל 94); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Bernard Mannes Baruch
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פלאשינג
השכלה	הסיטי קולג' של ניו יורק
פרסים והוקרה	פרס הורשיו אלג'ר

ברנרד מנס ברוך (באנגלית: Bernard Mannes Baruch;‏ 19 באוגוסט 1870 - 20 ביוני 1965) היה איל־הון יהודי-אמריקאי רב־השפעה. ברוך הרוויח את הונו בספקולציות במניות, שהפכו אותו לאחד מהאישים הבולטים בוול סטריט של ראשית המאה ה-20. לאחר מכן הפנה את מרצו לפוליטיקה המפלגתית באמריקה, היה יועצם הכלכלי והמדיני של הנשיאים וודרו וילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט ואחד מהאנשים החזקים במפלגה הדמוקרטית של אותה תקופה.

ה"זאב הבודד של וול סטריט", (שנקרא כך על שום שסירב להצטרף לאחד מבתי ההשקעות הגדולים) היה באחרית ימיו מדינאי ותיק ומכובד, "Elder Statesman" שרבים ביקשו את עצתו. עד יום מותו היה נוהג לערוך התייעצויות מדיניות על ספסל בפארק לאפאייט שליד הבית הלבן, בוושינגטון הבירה, או בסנטרל פארק שבניו יורק.

ראשית דרכו

ברוך נולד בקמדן (אנ') שבדרום קרוליינה, השני מבין ארבעה בנים. אביו סימון היה יהודי שהיגר מגרמניה ב-1855 ושירת במלחמת האזרחים האמריקנית כרופא בצבא הקונפדרציה בפיקוד רוברט לי. אימו איזבל (או בל) הייתה צאצאית של יהודים ספרדים שבאו לאמריקה במאה ה-17. משפחתו של סימון ברוך ייחסה את עצמה לברוך בן נריה, מחבר ספר ברוך.

ב-1881 עברה המשפחה לניו יורק, בגלל המצב הכלכלי הקשה ששרר בדרום בעשורים שלאחר המלחמה. ברוך סיים את לימודיו שם בסיטי קולג' שמונה שנים לאחר מכן. במוסד זה רכש את ידיעותיו במתמטיקה וכלכלה, ששירתו אותו היטב לאחר מכן כסוחר בוול סטריט. הוא נהג לעסוק בהתעמלות ולהתאבק והיה חבר אחוות פי בטא קפא.

משפחתו ייעדה לו קריירה ברפואה, אולם לא התעניין בה והחל לעבוד דווקא כשליח בבית מרקחת. הוא פיתח הרגל נוסף שנשאר איתו לאורך שנים - הימורים.

הצלחותיו בוול סטריט

את העבודה הראשונה שלו בתחום הפיננסים השיגה לו אימו - התמחות בלא שכר אצל סוחר ארביטראז' בשם יוליוס קוהן. לאחר זמן קצר עזב וניסה את מזלו בכריית כסף בקולורדו. יוזמה זו כשלה מהר מאוד וברוך שב לוול סטריט והחל לעבוד בבית השקעות בשם א"א האוסמן אנד קומפני. הוא הצליח להמר נכון, גם בכסף שלווה מאחרים ומהר מאוד היה לשותפו של האוסמן. בטרם מלאו לו שלושים, הוא כבר התעשר וקנה לעצמו מושב בבורסה לניירות ערך בניו יורק, שאפשר לו לסחור באופן עצמאי. ב-1901 וב-1907 הוא הרוויח הון רב כאשר מכר מניות בחסר כשהחלו מפולות ולאחר מכן שינה כיוון וקנה מניות, לקראת ההתאוששות.

ברוך היה ידוע כמי שלא מהסס להמר הימורים גדולים, כאשר הוא משוכנע שהעובדות עמו. לדוגמה, ב-1901 הוא הרוויח הון על ידי קניית מניות יצרני גומי, לאחר שרכש מכונית ושם לב שצמיגיה דורשים החלפה תכופה. את הכינויים "מהמר" ו"ספקולנט" הוא דווקא ראה כתיאורים חיוביים.

מעורבותו בפוליטיקה ובממשל

ברוך החל את מעורבותו בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית כתורם גדול. רבים ממועמדי המפלגה זכו ממנו לתרומות נכבדות ומהר מאוד הוא היה איש הכספים המרכזי שלה. לקמפיין הנשיאותי של וילסון ב-1912 תרם 50,000 דולרים. בעצמו לא היה אף פעם מועמד למשרה פוליטית.

ב-1916 החל להיות יועצו של הנשיא וילסון. לאחר מכן מונה למועצת התעשיות המלחמתית (War Industries Board) שהקים וילסון בימי מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה הוא התלווה לנשיא בועידת השלום בפריז.

בין שתי מלחמות העולם הלכה ופחתה פעילותו בשוק ההון והוא אף מכר את מושבו הבורסאי ואת רוב החזקותיו כדי שיוכל לשרת את הממשלה בלא ניגוד אינטרסים. בכל אופן נותרו בידו החזקות שאותן מכר זמן קצר לפני המפולת הגדולה של 1929, מה שגרם לקונגרס להזמין אותו להופיע בפניו, בהאשמה שהוא ואילי הון אחרים (כולל ג'וזף קנדי) עמדו מאחורי המפולת. הנרי פורד האנטישמי כתב על ברוך שהוא חבר בקנוניה יהודית בינלאומית, אולם ההמולה שכונתה "ציד הדובים נסתיימה בלא כלום. פרנקלין דלאנו רוזוולט שב ומינה את ברוך ליועץ נשיאותי ב-1934.

כיועצו של רוזוולט הוא השתתף בהגיית וביצוע ה"ניו דיל" בימי שלום, וכן עמד מאחורי מספר אמצעים כלכליים בימי מלחמת העולם השנייה. בין השאר ייעץ ליצור מאגרים של בדיל וגומי, ואף להשקיע במחקר ופיתוח של גומי סינתטי, שכן מקורות המשאב החשוב היו רובם ככולם בידי מדינות הציר. כמו כן היה חבר בצוות שהביא להקמת ארגון האומות המאוחדות. ב-1946 מונה על ידי הנשיא טרומן להיות נציגה של ארצות הברית בועדה לאנרגיה אטומית של האו"ם, לה הציע תוכנית מוקדמת לפיקוח ובקרה על הכח החדש שזה לא מכבר נוצר.

ב-16 באפריל 1947 טבע את המונח "המלחמה הקרה" בנאום. מי ששמע אותו, עשה שימוש רב בביטוי ופרסם אותו, היה העיתונאי וולטר ליפמן.

ספריו

Bernard M. Baruch, The Making of the Reparation and Economic Sections of the Treaty New York; London: Harper & Bros., 1920. (על חוזה ורסאי)
Taking the Profits out of War: A Program for Industrial Mobilization, New York: privately printed, 1936. ("A compilation of some of the many thousands of words I have written and spoken on the subject of taking the profits out of war and of industrial mobilization.")
A Philosophy for our Time; With an introd. by Buell G. Gallagher and a foreword by Thomas L. Norton, New York: Simon and Schuster, 1954.

אוטוביוגרפיה:

Bernard M. Baruch, Baruch, 2 vols, New York: H. Holt, 1957-1960. (Contents: Vol. 1: My Own Story; Vol. 2: The Public Years.)

לקריאה נוספת

Carter Field, Bernard Baruch, Park Bench Statesman, New York; London: Whittlesey House: McGraw-Hill Book Company, Inc., 1944.
Harry Irving Shumway, Bernard M. Baruch: Financial Genius, Statesman and Adviser to Presidents; with a foreword by James F. Byrnes, secretary of state, and an appendix by Bernard M. Baruch, Boston: L. C. Page, 1946.
William Lindsay White, Bernard Baruch: Portrait of a Citizen, New York: Harcourt, Brace, 1950.
Morris Victor Rosenbloom, Peace through Strength: Bernard Baruch and a Blueprint for Security; Foreword by Eleanor Roosevelt; afterword by Charles E. Wilson, Washington: American Surveys in association with Farrar, Straus and Young, New York, 1953.
Margaret L. Coit, Mr. Baruch (Illustrated with photos), Boston: Houghton Mifflin, 1957.
Jordan A. Schwarz, The Speculator: Bernard M. Baruch in Washington, 1917-1965 (frontispiece by Barry Moser), Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1981.
James Grant, Bernard M. Baruch: The Adventures of a Wall Street Legend, New York: Simon and Schuster, 1983.