ברברה טיילור נולדה ב-10 במאי 1933 במחוז ארמלי שבלידס, לפרדה ווינסטון טיילור.[2][3] אביה היה מהנדס, שאיבד את רגלו בזמן שירותו במלחמת העולם הראשונה.[4] היא למדה בבית הספר היסודי Christ Church Upper Armley CofE בפרבר באפר ארמלי לצד הסופר אלן בנט.[4]במהלך מלחמת העולם השנייה, בעודה ילדה, ערכה מכירה בבית ספרה ותרמה את ההכנסות לקרן "סיוע לרוסיה". מאוחר יותר היא קיבלה מכתב תודה בכתב יד מקלמנטין צ'רצ'יל, אשתו של ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל.[5]
אחיה הגדול ויויאן מת מדלקת קרום המוח לפני שנולדה. מאוחר יותר תיארה את אמה כמי ש"הכניסה את כל אהבתה המתוסכלת לתוכי".[6] נישואי הוריה מומצאים ברומן מעשה רצון, שחיברה ב-1986.[4]
בצעירותה קראה ברברה טיילור את צ'ארלס דיקנס, האחיות ברונטה, תומאס הארדי וקולט.[7] בגיל עשר החליטה להיות סופרת לאחר ששלחה סיפור שהתפרסם במגזין. עבור הסיפור היא קיבלה שבעה שילינגים ושישה פני (בריטי), בהם קנתה להוריה מטפחות ואגרטל ירוק.[4]
קריירה
טיילור עזבה את בית הספר בגיל 15. לאחר שעבדה זמן קצר כחלק מהקלדניות בעיתון, הפכה לכתבת בעיתון Yorkshire Evening Post. שם עבדה לצד קית' ווטרהאוס.[4] בגיל 20 עברה טיילור ללונדון, שם הפכה מאוחר יותר לעורכת האופנה של המגזין Woman's Own ובעלת טור בעיתון London Evening News. היא כתבה טור בנושא עיצוב פנים שהתפרסם בכ-183 עיתונים.[4] טיילור הכירה את בעלה, מפיק הסרטים האמריקאי רוברט אי ברדפורד בשנת 1961 לאחר שהתסריטאי האנגלי ג'ק דייוויס הכיר ביניהם.[4][8] הם נישאו ב-1963 ועברו לארצות הברית.[3]
ההתנסויות הראשונות שלה בכתיבה היו ארבעה רומני מתח בדיוניים, ז'אנר שלימים נטשה.[4] ברדפורד אמרה לאחר מכן כי "הייתי בסוף שנות השלושים לחיי. חשבתי: מה אם אגיע לגיל 55, ומעולם לא כתבתי רומן? אני הולכת לשנוא את עצמי. אני הולכת להיות אחד מאותם סופרים מרירים וחסרי הגשמה".[4] רומן הביכורים שלה, אשה של חומר, היה לרב מכר על פני תקופה ארוכה, ולפי רויטרס הוא מדורג כאחד מעשרת הרומנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.[9] אחריו הגיעו 39 רומנים נוספים שהוציאה. כולם היו לרבי מכר בבריטניה ובארצות הברית.
ברדפורד ראתה בהיסטוריון והסופר האירי קורנליוס ריאן את המנחה הספרותי שלה. ריאן עודד את כתיבתה והיה האדם הראשון (מלבד אמה) שסיפרה לו על שאיפותיה הספרותיות.[10] המחברים האהובים עליה מבני זמנינו היו פ.ד. ג'יימס, ברנרד קורנוול ורות רנדל.[5]
במהלך שנות פעילותה ברדפורד כתבה 40 רומנים; האחרון שבהם, The Wonder Of It All, פורסם בשנת 2023.[11]
בראיון לניו יורק טיימס ב-1979, ברדפורד הרהרה בקריירה שלה ובמורשתה הצפויה: "אני לא הולכת להיכנס להיסטוריה כדמות ספרותית גדולה. אני סופרת מסחרית – "storyteller". אני מניחה שתמיד אכתוב על נשים חזקות – אני לא מתכוונת לנשים קשות, אלא לנשים עם ישות חזקה.
קווי עלילה חוזרים ונושאים משותפים
דפוס נפוץ ברומנים שלה הוא של אישה צעירה מרקע צנוע שעלתה לגדולה לאחר שעסקה במשך שנים בעבודה קשה, לעיתים קרובות תוך הקרבה עצמית עצומה. היא צוטטה באמרה: "אני כותבת בעיקר על נשים רגילות שמשיגות, וממשיכות להשיג, את היוצא דופן".[12]
חיים אישיים
ברדפורד קיבלה תוארי כבוד מאוניברסיטת לידס, אוניברסיטת ברדפורד, מכללת מאונט סנט מרי, מכללת סיינה ומאוניברסיטת פוסט.[4][13] היא הוכתרה לקצינה של מסדר האימפריה הבריטית על ידי המלכה אליזבת השנייה, כחלק מטקס חגיגות יום הולדת המלכה ב-2007, על תרומתה לספרות. כתבי היד המקוריים שלה מאוחסנים בספריית ברטרטון שבאוניברסיטת לידס, לצד אלה של האחיות ברונטה.[14][13] בשנת 2017, ברדפורד טיילור הוכרה כאחת מתשעים "בריטים דגולים" לציון יום הולדתה ה-90 של המלכה.
הונה של ברדפורד הוערך בין 60 ל-166 מיליון פאונד. היו שמועות כי בבעלותה 2,000 זוגות נעליים ושהמים באגם של ביתה לשעבר בקונטיקט היו מחוממים עבור הברבורים שלה.[4][15][16] היא התייחסה לשמועות בראיון משנת 2011 – לשמועת הנעליים כבדיחה, ואת העניין של האגם המחומם הסבירה בכך שבעלי הבית הקודמים התקינו את החימום, על מנת למנוע את קפיאת מי האגם בחורף.[17][18][6]
ברברה קיבלה באופן רשמי אזרחות אמריקאית בשנת 1992.[13][4] בעלה, רוברט ברדפורד, נפטר בשנת 2019. ב-24 בנובמבר 2024, בגיל 91, היא נפטרה בביתה זמן קצר לאחר שחלתה.[19]
.svg){kind=logo}
