בניין הטלוויזיה הישראלית בירושלים מעוטר בבד שחור לאות מחאה על סגירת הרשות, מרץ 2017בניין הטלוויזיה בשנת 2018, לאחר שפונה לקראת הריסתו"בניין החוטים" (לשעבר מפעל "חוטי ירושלים") ששימש את מחלקת החדשות של קול ישראל, והיה ממוקם בסמוך לבניין הטלוויזיה
בניין הטלוויזיה הישראלית, או בשמו המקורי בית היהלומים, היה בניין מודרניסטי בשכונת רוממה בירושלים, ברחוב תורה מציון 17, בבניין שכנו אולפני הטלוויזיה הישראלית ומשרדיו מאז הקמת הערוץ ב-2 במאי 1968 ועד לסגירת רשות השידור. הבניין הוחזר אל מנהל הדיור הממשלתי בנובמבר 2017 והוא נהרס ב-22 ביוני2021 לטובת בניית מתחם מגורים[1].
אבן פינה למרכז היהלומים בירושלים הונחה ביולי 1959[6] והבניין נחנך באמצע נובמבר 1960[3]. לבניין הוכנס ציוד לעיבוד יהלומים, ואף נפתח בו סניף של בנק אגוד לישראל. כ-3 שנים לאחר שנחנך, פורסם כי המרכז לא הצליח וכי הוא ריק למחצה[7].
במאי 1966 הבניין נרכש בסכום של 1.5 מיליון ל"י[8] לטובת רשות השידור, ובתחילת 1967 הוגדר שייעוד הבניין להיות מטה זמני לרשות השידור ולהתחיל בו את פעילות הקמת הטלוויזיה הכללית של ישראל (לימים "הערוץ הראשון")[9][10]. בצירוף מקרים, הבניין עצמו שוכן בשכונת רוממה של ירושלים, בה רחובות רבים קרויים על שם עיתונים עבריים.
בשנת 1968 הוקמה הטלוויזיה הישראלית של רשות השידור, אנשי משרד האוצר החליטו למקם את אולפני הטלוויזיה בבניין הריק למרות התנגדות אנשי המקצוע למיקום אולפנים בבניין בן שש קומות. תחילה הוקמו בבניין 3 אולפנים[11], כאשר הראשון מביניהם הוקם בקומה החמישית בבניין[12][13].
בשנת 1971 רכשה רשות השידור גם את שטח המפעל הסמוך של "חוטי ירושלים", שקיבל את הכינוי "בניין החוטים"[14]. ובו פעלה חטיבת החדשות של רדיו "קול ישראל", ושם שכן גם משרדו של מנכ"ל הרשות. מפעל "חוטי ירושלים" נחנך בשנת 1958, על ידי קבוצה של יזמים שקיבלו מענק ממשלתי, והוא ייצר חוטי תפירה מכותנה[15]. המפעל הורחב פעמים, שוב בסיוע ממשלתי, והיה אחד המפעלים הגדולים בישראל לחוטים[16]. בשנת 1965 אוחד המפעל עם ארבע מטוויות־כותנה אחרות לקבוצה אחת[17], בקיץ 1970 הוחלט לסגור את המפעל עקב חוסר רווחיות ועודף כושר ייצור[18]. עובדי המפעל החלו במאבק מתוקשר שכלל את הפעלת המפעל בעצמם[19], בסיוע אנשי תנועת "מצפן"[20].
בשנת 1988 הוקם אולפן טלוויזיה נוסף ורחב ממדים בין "בניין היהלומים" ל"בניין החוטים". האולפן שימש לצילומי תוכניות עם קהל, דוגמת "חיים שכאלה"[21].
בשנת 1992 יזמה הרשות לפיתוח ירושלים תוכנית להקמת קריית תקשורת עבור רשות השידור במתחם בניין שערי צדק הישן. לאחר שבמהלך השנים השכונות החרדיות התרחבו לכיוון הבניין והדבר הביא לכך, שעובדי הערוץ נמנעו מלהחנות את רכבם בסמוך לאולפנים בשבתות ובמועדי ישראל. בנוסף, למרות התאמות שנעשו בו במהלך השנים, הוא לא נחשב כראוי לשמש לאולפני טלוויזיה מודרניים[22][23].
באפריל 1993 חתמו משרד האוצר, הרשות לפיתוח ירושלים ורשות השידור על הסכם להקמת "קריית רשות השידור" במתחם שערי צדק. בשטח שבין רחוב אגריפס, רחוב יפו ורחוב שערי צדק. זאת לאחר שמשרד האוצר הסיר את התנגדותו לפרויקט לאחר שהתברר, כי הממשלה לא תצטרך לממנו. על פי התכנון "קריית רשות השידור" הייתה אמורה לכלול משרדים ואולפנים חדשים בשטח של 26 אלף מ״ר, ומרכז מסחרי בשטח של 6,000 מ״ר. ולהחליף את כל משרדי ואולפני רשות השידור האחרים בירושלים. הוחלט כי הפרויקט לא ימומן מכספי האגרה או תקציב המדינה, אלא מהלוואות מבנקים שהרשות הייתה אמורה להחזיר אותן על ידי מכירה או פיתוח של נכסיה השונים בעיר, בעיקר מתחם "בניין היהלומים" ו"בניין החוטים"[24].
באפריל 2000 הציגה רשות השידור תוכנית להקמת 450 יחידות דיור במתחם, בבניינים בגובה של 16 קומות, דיור מוגן ומבני ציבור[25]. אולם הקמת "קריית רשות השידור" החדשה התארכה[26], ולבסוף בוטלה (למעט שיפוץ בניין בית החולים ההיסטורי עבור הנהלת רשות השידור)[27].
במרץ 2011, לאחר שנים רבות של דיונים, אישרה להפקדה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תוכנית להקמת 288 יחידות דיור במתחם, בבניינים בגובה של עד 12 קומות[28]. ביוני 2013 אושרה התוכנית סופית ומינהל מקרקעי ישראל החל בשיווק השטח ליזמים[29].
במרץ 2014, בעקבות דו"ח "ועדת לנדס", הוחלט על סגירת רשות השידור והקמת "תאגיד השידור הישראלי". בינואר 2015, במסגרת הליכי הסגירה של הרשות הוסכם כי היא תפנה את שטחי הנדל"ן שלה בתל אביב וירושלים תמורת 270 מיליון שקל, שישמשו למימון הוצאת הרשות על פינוי המבנים, פיצוי פיטורין לעובדים ותשלום חובות[30]. מתחם רוממה היה אמור להתפנות במרץ 2015, אך הוא המשיך לפעול עקב עיכובים בהקמת התאגיד החדש[31]. בינואר 2016 אף נשקלה האפשרות לבטל את פינוי המתחם והעברתו לשימוש התאגיד[32]. לבסוף החל התאגיד לפעול במודיעין[33].
במהלך 2017, עם סגירת רשות השידור וסיום שידורי הערוץ הראשון, הסתיים השימוש בבניין והוא פונה[34]. השלט בכניסה לבניין, עם הכיתוב "רשות השידור הטלוויזיה הישראלית" הוסר ב-18 באוקטובר 2017, והבניין הועבר למנהל הדיור הממשלתי בנובמבר אותה השנה.
בספטמבר 2019, לאחר שעמד נטוש כשנתיים ושימש למגורי חסרי בית, פרצה שריפה בבניין שגרמה לו נזק רב[35].
ביוני 2021 נהרס הבניין, על פי התכנון במקומו צפוי לקום מתחם מגורים שיכלול 6 בניינים בני 11 קומות ובהם 308 יחידות דיור המיועדים לציבור החרדי. מתוך כלל הדירות 247 יחידות דיור ימכרו במסגרת תוכנית מחיר למשתכן, ו-61 דירות יימכרו בשוק החופשי[36].
הבניין
הבניין היה מפואר, יחסית למבני תעשייה בני התקופה ונבנה בצורה סימטרית עם שש קומות שבמרכזן גרם מדרגות גדול. גרם המדרגות הודגש באמצעות משרביה מלבני בטון. בדומה למבנים רבים בני התקופה בירושלים היה הבניין מחופה באבן נסורה. לחלונות הגדולים של הבניין המקורי נוספה בשנות ה-70 מערכת של שוברי שמש. בהתאמתו לאולפני הטלוויזיה הפך למבנה הראשון בארץ בו נערך שימוש חוזר במבנה תעשייה תוך התאמתו לצרכים החדשים[37].
