הבניין נבנה בשנים 1928-1930 בתכנונו של האדריכל הנס פלציג, ושימש כמשרדי המטה וההנהלה הראשית של תאגיד אי גה פארבן, אשר עסקה בתחומי התעשייה הכימית על ענפיה השונים, ונחשבה בתקופה זו לחברה הרביעית בגודלה בעולם.
הדרישות התכנוניות היו למבנה משרדים אשר יהיה גדול מספיק כדי להכיל את משרדי הנהלת החברה, ובהתאם לכך נבנה ונותר כמבנה המשרדים הגדול באירופה במשך עשרות שנים.
היסטוריה
בניין אי גה פארבן בנוי על קרקע שנרכשה על ידי החברה בשנת 1927 במטרה להקים עליה את מבנה המטה שלה וזאת מתוך הכרה במרכזיותה של העיר, ודרכי הגישה הנוחות אליה באוויר וביבשה. היסודות למבנה הונחו בסוף שנת 1928, ובקיץ 1929 החלו בהתקנת שלד הפלדה של המבנה. העבודה נמשכה סביב השעון, תוך שימוש בחומרים ובטכניקות בניה חדשניות, והמבנה הענק הושלם תוך פחות מ-24 חודשים.
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
בתקופת מלחמת העולם השנייה הופצץ האזור ונהרס אך הבניין עצמו כמעט לא נפגע, ושימש כמקלט ומגורים לאזרחים חסרי הבית של פרנקפורט. בחודש מרץ 1945 נכבשו המבנה וסביבתו בידי כוחות בעלות הברית והגנרלאייזנהאואר קבע בו את מפקדתו. בשנים 1945-1947 שימש המבנה כמטה כוחות בעלות הברית באירופה, ובו שכנו מפקדת כוחות הכיבוש האמריקנים ומשרדי המושל הצבאי. בתקופה זו נאסר השימוש בשם "בניין אי גה פארבן" ושמו הוסב ל"בניין המפקדה של הפיקוד האירופאי". בשנים 1949-1952 שוכנו במבנה משרדי הנציב העליון האמריקני בגרמניה, וגלגולים שונים של כוחות צבא ארצות הברית בגרמניה, וכן של גופי ממשל אמריקנים נוספים כמו ה-CIA אכלסו את המבנה עד שנת 1994.
כיום
לאחר איחוד גרמניה הודיעה ארצות הברית כי בכוונתה להסיג את כוחותיה הצבאיים מאזור פרנקפורט ולהחזיר את החזקה במבנה לידי השלטונות הגרמניים. בשנת 1996 נרכשו המבנה וסביבתו בידי ממשלת מדינת הסה במטרה להפכו למבנה בקמפוס של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט. המבנה עבר שיפוץ מקיף בעלות של כ-50 מיליון מרקים גרמניים.
המבנה
איור המבנה המקושת, הפארק, ומבנה הקזינו
בניין אי גה פארבן בנוי משש כנפיים המחוברות ביניהן במסדרון מרכזי המתעקל בצורת קשת בסגנון "האובייקטיביות החדשה" הגרמני (Neue Sachlichkeit). צורה זו מאפשרת תאורה ואוורור טבעיים לכל חלקי המבנה.
הכניסה הראשית לבניין ממוקמת במרכזו של ציר הרוחב, בין הכנף השלישית והרביעית, והיא מובחנת באמצעות פורטיקו הבנוי מול דלתות הכניסה. הדלתות עצמן וכן דלתות המעליות עשויות ברונזה, התקרה וקירות האכסדרה מכוסות בלוחות ברונזה ונחושת באפריז. בלובי הפנימי ממוקמים שני גרמי מדרגות מעוקלים מעוטרי אלומיניום, והקירות מחופים בשיש.
החזית האחורית של המבנה, בעלת העיקול הנוטה פנימה, מזוגגת, ומשקיפה לבריכת נוי ולפארק, אשר בקצהו, במרחק של 100 מטרים מן המבנה המרכזי, הוקם מבנה נוסף (הקזינו).
בכל אחת מכנפי המבנה הותקנה מעלית ייחודית - מעלית מתמדת (Paternosteraufzug).
מעלית מתמדת-אנימציה
ממדים
המבנה בעל 9 קומות, בגובה של 35 מטרים ומשתרע לאורך של 250 מטרים. נפחו הכולל של המבנה כ-280,000 מ"ק. המבנה עשוי ממסגרת פלדה במשקל 4,600 טון, הרצפות והתקרות בנויות מבלוקים חלולים והקירות הפנימיים בנויות מלבנים. שטח המשרדים הנוצר בחלל הענק הוא יותר מ-55,000 מטר רבוע. המבנה מצופה בחלקו החיצוני ב-33,000 מ"ר של שיש טרבטין.
השמועות
מספר שמועות אשר מעולם לא הוכחו נפוצו בקשר עם המבנה:
האדריכל הנס פלציג, לא היה מקובל על המשטר הנאצי ונאסר עליו להיכנס למבנה.
הגנרל אייזנהאואר תכנן מראש להשתמש במבנה כמפקדתו לאחר הכיבוש. ולכן אסר להרוס אותו בהפצצות.
מתחת למבנה קיימים שתיים או שלוש קומות מרתף אשר נאטמו או הוצפו למניעת גישה.
קיימת מנהרה המקשרת בין המבנה לבין התחנה המרכזית של פרנקפורט. לחלופין, קיימת מנהרה המקשרת בין המבנה המרכזי למבנה הקזינו.
פסל של בת-ים עירומה שהייתה מוצבת על שפת האגם בפארק שמאחורי המבנה, הוסרה לבקשתה של אשתו של הגנרל אייזנהאואר בטענה שאינה מוסרית לעיני החיילים במתקן צבאי.
