בית קפה 13 כסאות
Кабачок «13 стульев»
סוגה |
הומור |
---|
יוצרים |
Georgy Zelinsky |
---|
כותבים |
Alla Radzinskaya |
---|
בימוי |
Sergey Yevlakhishvili, Spartak Mishulin, Lidiya Ishimbayeva, מארק זכארוב, Roman Viktiuk, Georgy Zelinsky |
---|
שחקנים |
- Olga Aroseva
- Boris Runge
- Rudolf Rudin
- Spartak Mishulin
- נטליה סלזניובה
- Roman Tkachuk
- Yuriy Sokovnin
- Valentina Sharykina
- Viktoriya Lepko
- Zoya Zelinskaya
- אלכסנדר בליאבסקי
- Viktor Baykov
- Vladimir Kozel
- Yury Volyntsev
- Mikhail Derzhavin
- זינובי ויסוקובסקי
- גיאורגי ויצין
|
---|
ארץ מקור |
ברית המועצות |
---|
שפות |
רוסית |
---|
מספר עונות |
14 |
---|
מספר פרקים |
133 |
---|
הפקה |
---|
חברת הפקה |
הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות |
---|
מוזיקה |
Anatoly Bykanov |
---|
אורך פרק |
60 דק' |
---|
שידור |
---|
רשת שידור |
הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות |
---|
פורמט (תמונה) |
4:3 |
---|
תקופת שידור מקורית |
16 בינואר 1966 – 4 באוקטובר 1980 |
---|
קישורים חיצוניים |
---|
דף התוכנית ב-IMDb |
|
בית קפה 13 כסאות (ברוסית: "Кабачок «13 стульев»") הייתה תוכנית הומור של הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות. הפרק הראשון הוקרן בשנת 1966 ופרק 133 ואחרון הוקרן בשנת 1980.
היסטוריה
עלילת הסדרה התרחשה בבית קפה בפולין. הגיבורים היו עובדי תשלובת, קרובי משפחה שלהם שהיו מבקרים קבועים בבית קפה ועובדי בית קפה. כל פרק נפתח והסתיים בדברי הקדמה של מנחה. במהלך הפרק בוצעו קטעים הומוריסטיים על בסיס חומר מירחוני הומר של הגוש הסובייטי. בהמשך, לאור הפופולריות של התוכנית שולבו בה יצירות של הומוריסיטם סובייטים לרבות סמיון אלטוב, ויקטור ארדוב, גריגורי גורין, זינובי ויסוקובסקי ועוד. בין הקטעים מבקרי הבית קפה ביצעו קטעים מוזיקליים בליווי הקלטות של זמרים מחוץ לברית המועצות (קטרינה ולנטה, מיריי מאתיה, טום ג'ונס ועוד).
מבקרי בית קפה פנו מאחד לשני בשמות פרטיים או לפי המקצוע דוגמת "מר מנהל", "מר פרופסור" וכו'. רוב שחקני התוכנית היו עובדי "תיאטרון סאטירה" של מוסקבה. כול פרק נמשך 50-70 דקות.
בשנת 1976 לקראת עשור של קיום התוכנית ממשלת פולין העניקה לשחקנים בולטים תוארי כבוד פולנים. הקרנת התוכנית הופסקה בשנת 1980 בעקבות המצב הפוליטי המתוח בין ברית המועצות לבין פולין.
בארכיון של הקרן הממלכתית לתוכניות רדיו וטלוויזיה נשמרו רק 11 פרקים, רובם שחור-לבן.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 היה ניסיון לחדש את התוכנית, אך ללא הצלחה.
קישורים חיצוניים