בית הנבחרים של בלארוס על פי חוקת 1996 הוא הבית התחתון של הפרלמנט של בלארוס.
בית הנבחרים מורכב מ-110 חברים, שנבחרים לתקופת כהונה בת ארבע שנים על בסיס בחירות ישירות באמצעות פתק חשאי (סעיף 91 לחוקה).[1] זוהי מערכת רובנית, והתוצאה עליה נקבעת על ידי הרוב הכללי בבחירות חד-חבריות. לכל אזרח בן 21 שנים יש זכות בחירה (סעיף 92). תפקידו של הבית הוא לשקול טיוטת חוקים ועניינים אחרים של הממשלה; עליה לאשר את מינויו של ראש ממשלה (סעיף 97); והיא עשויה להעניק הצבעת אי אמון בממשלה (סעיף 97).
הבית העליון הוא מועצת הרפובליקה של בלארוס.
סמכויות
הצעות חוק שאומצו על ידי בית הנבחרים נשלחות למועצת הרפובליקה לדיון תוך חמישה ימים. סמכויות מיוחדות המוקנות רק לבית הנבחרים הן:
- לשקול טיוטת חוקים שהגיש הנשיא או הוגשה על ידי לא פחות מ-150 אלף בעלי זכות בחירה, לערוך תיקונים ושינויים בחוקה;
- לשקול טיוטת חוקים, כולל הנחיות במדיניות הפנים והחוץ של הרפובליקה של בלארוס; התורה הצבאית; אשרור וביטול אמנות בינלאומיות;
- לקרוא לבחירות לנשיאות;
- להעניק הסכמה לנשיא בדבר מינוי ראש הממשלה;
- לשקול את דו"ח ראש הממשלה על מדיניות הממשלה ולאשר או לדחות אותו; כאשר דחייה שנייה של מדיניות הממשלה כמוה כביטוי של אי אמון לממשלה.
בפועל, לבית הנבחרים יש מעט מאוד כוח אמיתי. יש לציין כי יש לו שליטה מועטה על ההוצאות הממשלתיות; היא אינו יכול לחוקק חוק להגדלת או הקטנת התקציב ללא הסכמת הנשיאות. הוא נשלט על ידי תומכי הנשיא אלכסנדר לוקשנקו מאז הקמתו. ואכן, משנת 2004 עד 2016, כל מושב בתפקיד אויש על ידי תומכי הנשיא. בכל מקרה, המערכת הפוליטית בבלארוס מרכזת כמעט את כל כוח קבלת ההחלטות בידי הנשיא וכמעט אין התנגדות להחלטות הביצועיות שלו.
לאחר הבחירות לפרלמנט בבלארוס בשנת 2019, האופוזיציה בבלארוס איבדה את כל מושביה באספה, שכן כל חבר פרלמנט שנבחר נחשב לתומך בנשיא אלכסנדר לוקשנקו.[2]
יושבי ראש בית הנבחרים
שם
|
תחילת כהונה
|
סוף כהונה
|
אנטולי מאלופייב
|
28 בדצמבר 1996
|
21 בנובמבר 2000
|
ואדים פופוב
|
21 בנובמבר 2000
|
16 בנובמבר 2004
|
ולדימיר קונופלב
|
16 בנובמבר 2004
|
2 באוקטובר 2007
|
ו. פופוב
|
2 באוקטובר 2007
|
27 באוקטובר 2008
|
ולדימיר אנדרייצ'נקו
|
27 באוקטובר 2008
|
הווה
|
סיעות בית הנבחרים
- בהתבסס על תוצאות הבחירות לפרלמנט משנת 2019
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים