בית הכנסת החדש בעיר באד קיסינגן בבוואריה שבפרנקוניה התחתית, היה בית כנסת היסטורי שהוקם בשנות 1900-1902. המבנה ניזוק בפרעות ליל הבדולח ולאחר מכן, ב-1939 נהרס כליל.
היסטוריה
ידוע על קיומה של קהילה יהודית בבאד קיסינגן כבר מימי הביניים. בשנת 1705 הוקם בעיר בית כנסת לא רחוק מרחוב היהודים בעיר, שבנייתו הותרה במסגרת דמי החסות ששילמו היהודים לקיסר. במאה ה-19 הקהילה שגשגה וגדלה ושימשה כמרכז הקהילות היהודיות בצפון פרנקוניה, ובשנת 1851, נסתר בית הכנסת הקודם והוקם במקומו מבנה שכונה: "בית הכנסת הישן". עקב המספר הגדל והולך של חברי הקהילה היהודית בית הכנסת הפך לצר מדי וגם הוא נהרס בשנת 1927.
בשנת 1894 החל האדריכל הגרמני קרל קראמפף בתכנון בית כנסת חדש לפי דגם ביה"כ בבאדן-באדן, שנבנה בסגנון נאו רומנסקי. הכוונה הייתה לבנות בית כנסת שתייצג בכבוד את הקהילה היהודית, מבלי להתבלט מדי בסביבה הנוצרית. הבנייה החלה בסתיו 1899 ובשנת 1902 נערך טקס חנוכת הבית רב משתתפים, שבה נטלה חלק גם חלק מהאוכלוסייה הלא יהודית בעיר. אורך בית הכנסת היה 33 מטר על 18 מטר רוחב, ובאולם התפילה היו 200 מקומות ישיבה ו-120 בעזרת נשים.
חזן בית הכנסת היה לודוויג שטיינברגר, אביו של חתן פרס נובל לפיזיקה ג'ק שטיינברגר.
חורבן
בפוגרום בליל הבדולח הוסב נזק רב למבנה. חודש לפני כן סינן ראש מחוז היימבאך כי "קיומו של בית הכנסת היא שאלה של זמן". במרץ 1939 החליטה מועצת העירייה בעידודו של סגן ראש העיר ווילי מסרשמידט שהמבנה רעוע מדי ויש להרסו, למרות שמנהל המחוז ד"ר קונארד הצביע על כך שעלויות ההריסה גבוהות מדי ולפי הביטוח ניתן לתקן את הנזק. על אף שלא כולם הסכימו להריסה, רק מעט העזו להתנגד בגלוי. אחד מאלו שהביעו התנגדות גלויה היה הכומר הקתולי של העיר פרנץ הארטינגר שמתח ביקורת על ההריסה במהלך שיעור דת. מאוחר יותר הכחיש זאת הארטינגר, וההליכים שנפתחו נגדו בבית המשפט בבמברג בוטלו.
ב-1949 הובאו למשפט 14 ממשתתפי הפוגרום, ואחד ממנהיגיה נשפט לשתיים וחצי שנות מאסר. 12 הנתבעים הנותרים, ביניהם סגן ראש העיר, שוחררו "מחוסר ראיות" או "חוסר עדויות". בשנת 1951, לאחר משא ומתן ממושך שילמה העיר פיצויים בדף 165,000 מארק גרמני לארגון ניצולי שואה.
באתר בית הכנסת ההיסטורי קיים שלט הנצחה מאז 1967 ובשנת 2002 הונחה שם אנדטה חדשה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
