המטבע ששימש את מדינת ישראל עם הקמתה בשנת 1948 היה ה"מיל". הערך הנקוב של בולי ישראל בשנה זו היה במיל, אם כי על הבולים לא הודפס שם המטבע.
שיטת הדפוס
הבולים הראשונים של מדינת ישראל הודפסו בשיטת בלט בתנאים פרימיטיביים על מכונת דפוס מיושנת. בולי סדרת "מועדים לשמחה" הודפסו בשיטת פוטוליטו, אשר אפשרה לקבל תוצאות טובות יותר[1].
ביום תחילת פעילותו של דואר ישראל היו אזורים במדינת ישראל שהיו נתונים במצור, ולא ניתן היה להעביר אליהם את בולי הדואר החדשים. באזורים אלו המשיך השימוש בבולים שהונפקו על ידי דואר מנהלת העם בתקופת המעבר. בנוסף, התיר הדואר לאנשים פרטיים שהיו ברשותם בולים כאלו אותם רכשו בימים שקדמו להקמת המדינה להמשיך ולהשתמש בהם למשך כשבועיים, עד סוף חודש מאי 1948.
זמן קצר לאחר הקמת המדינה פנה עו"ד ישראל עמיקם מחיפה אל ידידו דוד רמז, ששימש כשר התחבורה והיה ממונה גם על הדואר, והציע להנפיק סדרת בולים מיוחדת לקראת חגי חודש תשרי. בפנייתו טען עמיקם כי הבולים החדשים ישמשו את הציבור כדי לשלוח את אגרות הברכה המסורתיות לראש השנה, בדומה למקובל במדינות אחרות בעולם המנפיקות מדי שנה בולים מיוחדים לקראת השנה החדשה או לקראת חג המולד. בנוסף, טען עמיקם, ישמשו הבולים המיוחדים שיודבקו על מכתבים שנשלחים מחוץ לישראל תזכורת ליהודי העולם על השנה היהודית החדשה הממשמשת ובאה. הרעיון מצא חן בעיני דוד רמז, שאישר את הנפקת הבולים[4].
פרטי העיצוב
בעקבות האישור העקרוני להנפקת בולי מועדים לשמחה, פנה דוד רמז אל המעצב אוטה וליש וביקש ממנו להגיש הצעה לבולים המתוכננים. באותה עת עסק אוטה וליש בהכנת מספר הצעות שונות לסדרת בולי דואר אוויר הראשונה של ישראל, ובאחת מהן הוא שילב את הסמל העתיק של "מגילה עפה", אשר התגלה בחפירות ארכאולוגיות. סמל זה מצא חן בעיני רמז, והוא בחר בו כסמל שיופיע בבולי מועדים לשמחה[5].
הדפסת הבולים בגיליונות ענק של 300 בולים, ובמיוחד שיבוץ שישה מספרי גלופה שונים בכל גיליון, עוררה כעס וביקורת בקרב אספני הבולים. הם ראו בכך ניסיון של השירות הבולאי להגדיל באופן מלאכותי את מספר הבולים שיצטרך לרכוש אספן הבונה אוסף של צמודות גלופה על מנת להשלים את אוסף הבולים שברשותו[6].
