המסעדה הוקמה בשנת 1995 והייתה אחד ממרכזי הבילוי של ירושלים החילונית. על הקמת המקום סיפרה דניאלה לרר, בעלת המקום, בריאיון עיתונאי: "אני הייתי בכלל מפיקת טלוויזיה שאוהבת לאכול ולשתות ויודעת לבשל עוד מבית אמא. הייתי אז חברה נורא טובה של בני אמדורסקי והלכנו לאכול יחד אצל פיני לוי ב'פיני בחצר' בחצר פיינגולד ההיסטורית, ובני אמר 'איזו חצר יפה'. היה שם חלל אחד פנוי, והוא אמר 'את קורצת מחומר כזה, שאת שצריכה שתהיה לך מסעדה. את גם יודעת לבשל וגם יודעת לארח, וזה מה שאת צריכה לעשות. אני אעשה לך את ההרצה ויבואו אנשים'. ואז הוא מת".[2]
שם המסעדה לקוח מקריאת אזהרה של פועלי בניין "בארוד". הקריאה נועדה להזהיר עוברי אורח מהפיצוץ הצפוי, בעקבות שימוש בחומרי נפץ לצורכי חציבה ובניית בניינים, ולגרום להם להתרחק במהירות או לתפוס מחסה.
בשנת 2015 חגגה המסעדה 20 שנות פעילות. במסעדה מוצג לראווה שיר שחיברו שניים מהלקוחות, אפרים סידון ודני קרמן, לכבוד יום ההולדת ה-20 למסעדה.
בתקופות מסוימות היו הפגנות של חרדים על יד המסעדה נגד פתיחתה בשבתות.[3]
בשנת 2020, בזמן משבר הקורונה, נקלעה המסעדה לקשיים כלכליים זמניים ובעלת המסעדה נאלצה "לעשות משלוחים של פסטליקוס, בשביל שיהיה לה כסף למחיה בסיסית".[4]
האווירה במקום
האווירה במסעדה מתבססת על מספר מאפיינים ייחודיים:
הופעות של 'מוזיקה חיה' (בעיקר ג'אז) שנערכות בחצר הצמודה למסעדה.
דניאלה לרר נולדה בירושלים למשפחת סופר, משפחה ירושלמית ותיקה (13 דורות בירושלים). אמה, שמחה, קיבלה בשנת 2000 את עיטור יקירת ירושלים על פעילותה בתחום החברתי. אביה, מאיר סופר, היה סופר ומשפטן וניהל את הטאבו (מרשם המקרקעין) בירושלים עד לפטירתו בשנת 1967. היו לה שלוש אחיות: ארנה מאיר, אמירה סופר ולוינה שפירא. אחותה, לֵוִינה (לֵבלֵב) שפירא, נרצחה בפיגוע באוניברסיטה העברית (2002).[6]
