נוכחותם של ארמנים בעיראק מתחילה מהתקופה הבבלית וכן בתקופת עבאס שאה הראשון, בראשית המאה ה-17, שכחלק ממסע כיבושיו כבש גם את אזור הקווקז הכולל את ארמניה של ימינו. עבאס שאה הגלה ארמנים רבים לאיראן ורבים מתוכם בחרו להתיישב באזורים של עיראק בת-ימינו. רצח העם הארמני שהחל בשנת 1915 יצר גל הגירה חדש של ארמנים לאזור והוביל עשרות אלפי ניצולים ארמנים להגר לעיראק ולהתיישב בה, בשל הקרבה הגאוגרפית של ארמניה המערבית (מזרח טורקיה כיום) לעיראק.[2]
גודלה של הקהילה
ישנן הערכות שונות בנוגע למספר הארמנים החיים בעיראק. המשברים, המלחמות וחוסר היציבות במדינה השפיעו רבות על האוכלוסייה הארמנית בעיראק. רבים מבני הקהילה היגרו בעיקר לארמניה ובשל כך מספר הארמנים בעיראק הצטמצם בצורה ניכרת. לאחר גלי הגירה מסיביים של ארמנים מעיראק בעקבות הפלישה האמריקנית לעיראק, פלישת ארגון המדינה האסלאמית ואירועי האביב הערבי חיים בעיראק על פי הערכות מקומיות בין 20–30 אלף ארמנים, נכון ל-2020.[3]מחלקת המדינה של ארצות הברית מעריכה את מספרם של הארמנים בכ-7000 בלבד. הערכה אחרת משנת 2015 עמדה את גודלה של הקהילה בכ-25 אלף ארמנים.[4] מספרם של הארמנים במדינה לאחר סוף פלישת ארגון המדינה האסלאמית נותר יציב. בבגדאד ריכוז הארמנים הוא הגבוה ביותר מכל הערים בעיראק. לפי הערכות של ארמנים מקומיים הקהילה הארמנית בבגדאד מונה כמה אלפים בלבד. לצד בגדאד, גם הערים בצרה ומוסול נחשבות לערים עם ריכוז ארמנים.
מלחמת האזרחים בעיראק ופלישת ארגון המדינה האסלאמית
עם פרוץ מלחמת האזרחים בעיראק ולאחר הפלת משטרו של סדאם חוסיין, הפכו הארמנים והנוצרים בכלל בעיראק למטרה על ידי גורמים אסלאמיים קיצוניים. ארמנים רבים עזבו את עיראק בשל הסכסוכים האלימים והמצב הכלכלי הקשה שהוסיף על המצב המעורער במדינה. עם פלישת ארגון המדינה האסלאמית לעיראק בשנת 2014, הפכו הנוצרים והארמנים למטרה על ידי חברי הארגון האסלאמיסטי הקיצוני. פעולותיהם כללו הוצאה להורג של הנוצרים ופגיעה במקומות קדושים. על פי חברי קהילה מקומיים עם השתלטות ארגון המדינה האסלאמית על שטחים בעיראק, הופצצו כנסיות רבות ואתרי מורשת שביניהם נמנים גם כנסיות ארמניות.
הכנסייה הארמנית בעיראק
הכנסייה הארמנית של האם הקדושה (Սուրբ Աստուածածին, תעתיק: סוּרְפּ אַסְטְוַואצַצִין) בבגדאד
רוב הארמנים החיים כיום בעיראק משתייכים לכנסייה הארמנית-אורתודוקסית, המחולקת לשני חלקים: הכס הקדוש בארמניה והכס הקדוש של קיליקיה (אנ'), הממוקם כיום בלבנון. הכנסייה הארמנית בעיראק שייכת לכס הקדוש של ארמניה וראש הכנסייה הארמנית-אורתודוקסית בעיראק נבחר בבחירה ישירה על ידי הקהילה המקומית ומאושר על ידי הקתוליקוס (ראש הכנסייה הארמנית אורתודוקסית) של כל הארמנים הממוקם בארמניה. מנהיג הכנסייה הארמנית-אורתודוקסית בעיראק הוא הכומר אוֹשַׁגָאן גוּלְגוּלְיָאן שנבחר בתאריך 13 במאי 2022.[5] בעיראק קיימת גם קהילה ארמנית-קתולית, אשר מספר המאמינים הנמנים עימה מצומצם יחסית. הקהילה הארמנית-קתולית בעיראק קיימת כבר משנת 1628, עם תחילת פעולתו של המיסיון הקתולי באזור, שהפיץ את הזרם הקתולי בקרב הארמנים והאשורים. הזרם הארמני-קתולי מתקיים בעיראק ברציפות עד ימינו וממשיך בפעילותו הדתית בקרב קהילת מאמיניו. מסורתית הזרם מתקיים באותם ערים אשר קיים הזרם האורתודוקסי.
חיי הקהילה הארמנית בעיראק
הקהילה הארמנית ידועה בחיי קהילה תוססים שבמרכזם בתי הספר הארמנים, המרכזים הקהילתיים, קבוצות הספורט ומרכזי התרבות. עם זאת, מוסדות הקהילה של רוב הקהילות הארמניות במזרח התיכון אינם מתפקדים באופן שוטף בשל המצב הכלכלי והביטחוני הרעוע באזור. אף על פי כן, הקהילה הארמנית בעיראק ממשיכה בפעילותה ובפעילות המרכזים הקהילתיים שלה, שבמסגרתם פועלות קבוצות הספורט, תנועות הצופים ושאר הפעילויות התרבותיות. הארגונים הארמנים המרכזיים הפועלים בעיראק הם אגודת הספורט והצופים הומנטמן (אנ'), איחוד הצדקה הארמני הכללי (אנ') ואגודת תרבות טקיאן (אנ'). כל הארגונים הללו פועלים במטרה לחזק את התרבות ואת השפה הארמנית ומארגנים אירועים שונים לרגל חגי הקהילה, הפעלות לצעירים, חוגי תרבות וספורט ופעילויות צופים על בסיס שבועי.[6]
הארמנים בכורדיסטן העיראקית
לאחר מלחמת האזרחים ועליית ארגון המדינה האסלאמית, התיישבו ארמנים רבים בכורדיסטן העיראקית שנחשב למוגן יותר עבור קהילותיהם. ההערכה המקומית היא שקרוב ל-3000 ארמנים התיישבו בכורדסיטן העיראקית, שבו הן זוכות ליחס שוויוני והוגן, שבו הארמנים מוכרים כקבוצה אתנית בעלת זכות לחינוך בשפה הארמנית ושיש להם ייצוג קבוע בפרלמנט של החבל. בכורדיסטן העיראקית פועלים שני בתי ספר ומספר כנסיות ארמניות. בעקבות ההגירה הארמנית לכורדיסטן העיראקית, החלו ארמנים לקחת חלק פעיל בפוליטיקה של החבל ובבחירות לפרלמנט בשנת 2009 נבחרו לראשונה שלושה נציגים ארמנים עצמאיים כחברים בפרלמנט, עובדה שהיוותה תקדים גם בהיסטוריה של עיראק כולה. לארמנים אין ייצוג בפרלמנט העיראקי חרף ניסיונות רבים של נציגי הקהילה להיבחר לפרלמנט. בפרלמנט הכורדי ישנו נציג אחד של הקהילה הארמנית.[7]
