ארם דמשק היא אחת הממלכות הארמיות ששכנו בין נהר החידקל וגבולה הצפון־מזרחי של ממלכת ישראל. ארם דמשק הייתה הדרומית ביותר מביניהן וגבלה בממלכת ישראל ובחלק מהזמן גם בחוף הפיניקי. הממלכה התקיימה מסוף המאה ה־12 לפנה"ס ועד שנת 732 לפנה"ס עת נכבשה על ידי המלך האשורי תגלת־פלאסר השלישי.
המקורות לקיומה של הממלכה מחולקים לשלושה: רשימות ספרי שנים מאשור שהוא המקור הגדול ביותר, טקסטים ארמיים והתנ"ך. מכיוון שדמשק המשיכה להיות מיושבת ללא הפסקה, לא ניתן לבצע בה חפירות ארכאולוגיות שאולי היו מניבות מידע נוסף.
היסטוריה
העיר דמשק
העיר דמשק יושבת בנווה מפורסם, בין שני נהרות – אמנה ופרפר שהיו גאוות העיר. מחפירות בתל רמד שבשולי העיר עולה כי העיר הייתה מיושבת כבר באלף השביעי לפנה"ס, כנראה בסביבות 6,800 לפנה"ס, והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות בעולם. למרות זאת, העיר לא נודעה בחשיבותה עד להגעתם של הארמים, עם שמי נוודי אשר חי באזורי סוריה ועיראק של היום. הארמים פיתחו את העיר כבירה אזורית והקימו מערכת השקיה שכללה תעלות שהשקו את הסביבה מתוך נהר הברדה (הוא ככל הנראה הנהר אמנה); עד היום מהווה המערכת בסיס לאספקת המים לעיר העתיקה על אף ששופרה והורחבה בתקופה הרומית[1].
ממלכת ארם דמשק נוסדה בתקופת הברונזה המאוחרת לאחר התיישבות רבה של מהגרים מצפון וממזרח שעזבו את הממלכות החתיות החדשות. בשתי המאות הראשונות לקיומה לא נמצאו מקורות כתובים רבים. השפה הארמית בתקופה זו עוד לא הייתה בעלת כתב מגובש.
ארגונה מחדש של ממלכת ארם־דמשק
בתיאור מלחמותיו של בן הדד השני נגד אחאב במלכים א פרק כ, מתוארות שתי מלחמות שיזם בן הדד השני נגד ממלכת ישראל ובשתיהן הובס. בתחילתו של התיאור מסופר על הצבא שכינס בן הדד להתקפתו הראשונה: ”וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ”[2]. פסוק זה מציג תמונה דומה לזו המוצגת בסיפור מלחמתו של הדדעזר (אין קשר למלך מימי אחאב) מלך ארם צובא נגד דוד המלך בה נאמר: ”וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן”[3].
כלומר, שיטת הממשל, הן של מלך צובא והן של בן הדד השני מדמשק, הייתה צורה של מלך ריבון, אליו כפופים שליטים קטנים אחרים של מדינות ארם הזעירות בסוריה ובאזור הפרת. לאחר תבוסתו הראשונה של בן הדד השני מול אחאב, נקט בן הדד צעד דרסטי ושינה את שיטת השלטון הזו: ”וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל-כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם: וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. וְאַתָּה תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן”[4]. משמעות הדבר היא, שבן הדד השני הסיר ממכונם את המלכים הכפופים לו, ביטל את ריבונות ארצם, סיפח ארצות אלו לממלכתו ומינה עליהם פקידים מטעמו. התוצאה הייתה ממלכה אחת גדולה שכללה 32 ממלכות ארמיות קטנות. במקום הצבא שהיה מפוצל ליחידות קטנות תחת הנהגתם של המלכים הזעירים, קם עתה צבא גדול אחד[5].
יש להניח שממלכת אשור המתעצמת, שהלכה ובנתה את כוחה תוך כדי סיפוח הארצות הכבושות וצירוף צבאם לצבא האשורי, היא שהיוותה מודל לחיקוי אצל בן הדד השני. תוצאות המהפך ניכרות היטב הן במקרא והן במקורות אשוריים: בשום מקום מקראי לא נזכר מכאן ואילך עוד ממלכות גרורות של ארם־דמשק. הוא הדין במקורות אשוריים.
קרב קרקר התרחש בשנת 853 לפנה"ס, סמוך לעיר קרקר שבצפון מערב סוריה של ימינו. השתתפו בו שלמנאסר השלישי וברית של 12 מלכים מקומיים, כולל ארם דמשק, שקיוו להדוף את התרחבות האימפריה האשורית לכיוון מערב. נהוג לזהות את תל קרקור, שנמצא כ־8 ק"מ מדרום לג'סר א־שגור, בעמק הנהר עאסי במערב סוריה, עם העיר קרקר העתיקה.
הקרב מתואר באובליסק השחור ובמונולית מכורח. באחרון מספר שלמנאסר כיצד יצא מנינוה ביום ה־14 לחודש איירו, חצה את הפרת והחידקל, אסף מס ממספר ערים, החשובה שבהן חלב. אחר חלב נתקל בהתנגדות ראשונית מצד מלך חמת, אירחולינה, אך נצחו. משם המשיך דרומה לעיר קרקר. בחצותו אותה, פגש בקואליציה של 12 המלכים[6].
החל מאמצע המאה ה־9 לפנה"ס, לא זו בלבד שנעלמו מעל בימת ההיסטוריה מלכויות ארמיות בסוריה וממלכות לא ארמיות, גרורות של דמשק, אלא שגם מתחילים להיזכר מחוזות מנהליים של ארם, שאינם מוכרים ממקורות קדומים, מקומות כגון קרניים[7], בארמית 'קרנין', ובאשורית 'קרניני' (Qarnini), שנקראה על שם העיר הראשית במחוז, כיום שיח' סעד, לא הרחק מעשתרות (תל עשתרה), עירה הראשית של ארץ הבשן לפנים. למחוז זה סופחה, כנראה, ארץ גשור. ככל הנראה, בן הדד השני ייסד מחוז זה, ואף ייסד את עיר המעוז קרנים; עשתרות ירדה מגדולתה והפכה לאחת מערי קרנים ("עשתרות קרנים", ספר בראשית יד, ה). יש להניח, כי בזמן זה הוקמו גם המחוזות המנהליים, חורן – בחלקה המזרחי של ארץ הבשן, הנזכרת לראשונה בכתובת שלמנאסר השלישי בתיאור מסעו נגד חזאל, וכן המחוז מַנצוָת (או מנסות) בדרום בקעת הלבנון, הידועה מתאור מסעותיו של אדד־ניררי השלישי. בימי תגלת פלאסר השלישי הפכו מחוזות מנהליים אלו למחוזות אשוריים.
אדד־ניררי השלישי תיאר במצבותיו את הכנעת ממלכת דמשק ואת המס שהעלה לו "מריאי" (אדון בארמית) מלך דמשק[8].
הממלכה התפרקה בעת שלטונו של רצין, מלכה האחרון, בשנת 732 לפנה"ס. ידו של אחז מלך יהודה הייתה בדבר, כאשר רצין ופקח בן רמליהו עלו עליו למלחמה, והוא בתגובה שיחד את תגלת פלאסר השלישי מלך אשור שיעלה על דמשק. תגלת פלאסר אכן עלה על דמשק והחריב אותה. ישעיהו הנביא התנגד למהלך[10] כי בכך אשור השתקעה באזור וגרמה בסוף לחורבן מלכות ישראל ולאיום רציני על מלכות יהודה. כמו שמתואר בספר מלכים:
