אריה קרול (8 בנובמבר[1] 1923 - 27 ביולי 2008) היה פעיל ציבור ישראלי למען יהודי ברית המועצות והתיישבות בנגב. חתן פרס ישראל לשנת ה'תש"ס (2000) על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
ביוגרפיה
קרול נולד בשנת 1923 בעיירה ליד מינסק בבלארוס. עלה לארץ ישראל כילד עם הוריו בשנת 1935 למושבה בת שלמה.
הוא היה חבר בגרעין "עלומים" של תנועת בני עקיבא ובמסגרת זו היה שותף להקמת קיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן ולאחר מכן היה מרכז הסניף הירושלמי של בני עקיבא. ב-1946 פיקד על היאחזות ביריה בגליל, אשר פונתה שלוש פעמים בידי הבריטים. ב-1947 נמנה עם מייסדי קיבוץ סעד בנגב, שהוקם בן-לילה ב-1947 על ידי בוגרי תנועת בני עקיבא, ועמד בקרבות קשים על הגנת האזור בעת מלחמת העצמאות.
הוא שימש כמרכז המשק בקיבוץ, עם הפסקות קצרות, עד לשנת 1963. בשנת 1959 הוביל מערכה ציבורית למען התיישבות יהודית בנגב ובשנים 1963–1967 ניהל את מפעלי "שער הנגב".
בשנים 1968–1987 היה קרול ממונה בארגון הממשלתי "נתיב" על הפעילות החשאית בברית המועצות ושליחת תיירים יהודים מתנדבים מרחבי העולם אל פעילי העלייה שם. אריה קרול יזם מערך ענף לקשר וסיוע ליהודים ולפעילות יהודית-ציונית ברחבי כל ברית המועצות. באופן זה סייע להעצמת הקשר של העם היהודי עם "יהדות הדממה" שמעבר למסך הברזל. במסגרת פעילות זו הועברו ליהודי ברית המועצות – למרות ניסיון החסימה שהעמיד השלטון הסובייטי – כמויות ניכרות של תשמישי קדושה, ספרים ללימודי עברית ויהדות, ספרות עברית, ספרי תולדות עם ישראל לרבות ברוסית, קלטות שירים עבריים וסיוע פרטני לעידוד הפעילות היהודית-ציונית ובין השאר לטובת אסירי ציון. במהלך למעלה משני עשורים, הביאו "התיירים" של קרול את זמרת הארץ ברחבי האימפריה הסובייטית. מבצע אדיר ממדים זה עבר למעשה ללא תקלות, נטע ביהודים הכלואים בברית המועצות תקווה ותרם לחיזוק זהותם היהודית-ציונית של בודדים וגם קהילות בארצות המערב. משיאי הפעילות שיזם "נתיב" הייתה השתתפות משלחת מו"לים מישראל בירידי הספרים הבינלאומיים הדו-שנתי שנערכו במוסקבה ושאיפשרה הפצת תרבות ישראל להמונים אשר פקדו את הביתן הישראלי.
עם נפילת הקומוניזם ב-1989, עבר לסייע לפעילות בתחום קליטת העלייה מברית המועצות לשעבר בדמות מיזם "בית ראשון במולדת" לקליטה בתנועה הקיבוצית ושיגור שליחים ישראלים לפעילות גלויה של עידוד העלייה.
בשנים 1987–1991 כיהן כמזכיר תנועת הקיבוץ הדתי.
קרול השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בשנת תשנ"א - 1991.[2] ביום העצמאות תש"ס - 2000 קיבל פרס ישראל על מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
אריה קרול היה נשוי לרחל לבית דרוזדובסקי (דור) שנפטרה ב-1988. לזוג נולדו חמש בנות. לאחר מכן נשא לאישה את ד"ר סילויה שנקולבסקי-קרול, מרצה באוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית לארכיונאות.
קרול נפטר בכ"ח בתמוז ה'תשס"ח (27 ביולי 2008). נקבר בבית העלמין של קיבוץ סעד.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
