באביט נולד ב-8 באוקטובר1907 למשפחה יהודית[1] בעיר אומהה שבמדינתנברסקה, אבל עבר לסו סיטי, איווה לאחר שסיים את הגן. כשאביו העובד קשה עבר תאונה בתפקיד ונותר משותק כתוצאה מכך, החליט ארט לעבור לניו יורק כדי לקחת על עצמו את תפקיד המפרנס.
קריירה
באביט החל את עבודתו באולפני טריטונס(אנ') של אמן הקומיקס פול טרי(אנ') בניו יורק. אך בראשית שנות ה-30 עבר באביט ללוס אנג'לס יחד עם עמיתו ביל טייטלה, ושניהם השיגו עבודה בהנפשה עבור אולפני וולט דיסני, שהתרחבו באותה התקופה.[2]
אולפני דיסני
את הקריירה שלו בדיסני באביט התחיל כעוזר אנימטור, אבל הכישרון שלו זוהה ועד מהרה הוא קודם לאנימטור.[2] יצירתו החשובה הראשונה הייתה דמותו של העכבר השיכור בסרט הקצר "בן הדוד מהכפר" בשנת 1936, שזכה בפרס אוסקר עבור האולפן.[3]
באולפני דיסני, באביט הנפיש את המלכה הרעה בסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", עבודה זו תוארה על ידי האנימטור של דיסני אנדראס דז'ה כ"אחת המשימות הקשות ביותר" בסרט.[2] בזמן שעבד על שלגיה, הוא הכיר את אשתו הראשונה, מארג' צ'מפיון, אז בלצ'ר, דוגמנית הריקוד שביצועיה שימשו כחומר עזר עבור האנימטורים לדמות של שלגיה.[2]
בסרט "פינוקיו", באביט הנפיש את דמותו של ג'פטו, והפך לבמאי הנפשה.[3] מכל סרטי דיסני, "פינוקיו" היה הבולט שבאביט הכי העריץ, והאחד בו הוא ראה כהישג הטוב ביותר של האולפן במהלך "תור הזהב" של ההנפשה. באביט גם הנפיש את הדמויות של הפטריות הרוקדות, גדילנים המרקדים, סחלבים הרוקדים, זאוס, וולקן ובוריאס בסרט "פנטסיה". בסרט העלילתי "דמבו", באביט שב להיות במאי הנפשה,[3] והנפיש את דמות החסידה. כשעבד על הנפשת החסידה, הוא גרם לה להידמות לשחקן הקול שלה, סטרלינג הולוויי. באביט מיוחס גם בפיתוח דמותו של גופי, דמות אותה תיאר מאוחר יותר בסרט התיעודי "Animating Art" משנת 1987:
גופי היה מישהו שמעולם לא ידע עד כמה הוא טיפש. הוא חשב הרבה ובזהירות לפני שעשה כל דבר, ואז עושה את זה לא נכון.[2]
במהלך שנות ה-30 באביט הפך לאחד האמנים בעלי השכר הטוב ביותר של דיסני, ונהנה מאורח חיים מפואר למרות הצנע של השפל הגדול:
חייתי את החיים הטובים. לא הבנתי כמה התמזל מזלי. הרווחתי משכורת טובה מאוד. היו לי שני משרתים, בית גדול ושלוש מכוניות. אתה יודע, מה לעזאזל הייתי עושה עם שלוש מכוניות?[2]
עם זאת, למרות השגשוג הזה, בשנת 1940 הוא ואשתו מרג'ורי התגרשו.[2]
שביתת האנימטורים
למרות היותו אחד האנימטורים בעלי השכר הגבוה ביותר באולפני דיסני, באביט היה סימפתי למטרתם של אמני דיסני מהדרג הנמוך שביקשו להקים התאגדות. רוב השובתים היו אמני Inbetweener, צבעי צל ועובדים אחרים בשכר נמוך יותר, שבשנת 1941 החלו בפעולה תעשייתית בחתירה לתנאי עבודה טובים יותר. בתור אנימטור מוביל, באביט היה אחד האמנים המועטים עם שכר טוב יחסית שהצטרפו לשביתה, והוא אף הפך לאחד ממנהיגי השביתה. בוקר אחד, כשדיסני עבר דרך עובדי משתתפי השביתה בנסיעתו לאולפן, באביט העיר וקנטר אותו מבעד למגאפון. דיסני יצא מהמכונית שלו כדי להתעמת איתו, וקרב אגרופים נמנע רק בזכות התערבותם של אחרים.[4]
על חלקו בשביתה, באביט זכה באיבתו של וולט דיסני. דיסני נאלץ להעסיק מחדש את באביט לאחר שהשביתה הסתיימה, יחד עם שובתים רבים אחרים, אבל עד אז שני הגברים לא אהבו אחד את השני. באביט עבד עם הבמאי ג'ק קיני, עוד "איש גופי" (כלומר שהם עבדו יחד על הסרטים הקצרים של גופי), בעוד דיסני החל לחפש דרכים להיפטר מבאביט. "אם הוא מפריע לך, תודיע לי", אמר דיסני לקיני. באביט פוטר יותר מפעם אחת אך הוחזר לתפקידו מחדש, לקח את התיק שלו בהצלחה עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית וזכה בהסדר נאה.[5]
יחד עם עוד כמה שובתים לשעבר של דיסני, באביט עזב את דיסני והלך להצטרף לאולפן United Productions of America(אנ') (הידוע בשם UPA), אולפן חדש שהיה חלוץ בצורת הנפשה מודרנית ומפושטת. הוא עבד על רבים מהסרטים הקצרים המפורסמים עטורי הפרסים שלהם, כולל הדמות הראשית פרנקי בסרט "Rooty Toot-Toot" משנת 1951, וזכה בפרסים רבים.[5] בשנות ה-50 הוא היה חלק מהבעלים של "Quartet Films", שם עבד על פרסומות טלוויזיה. מאוחר יותר היה חלק מהאגף המסחרי של האנה-ברברה.
ידוע בעולם ההנפשה כאחד המורים המוכשרים ביותר באמנות זו, האנימטור הקנדיריצ'רד וויליאמס הזמין בשנת 1973 את באביט לאולפן שלו בכיכר סוהו, לונדון, כדי להעביר סדרת הרצאות על הנפשת פעולה וטכניקה שהתפרסמה לאחר מכן בקרב אנימטורים.
בשנת 1991, ראש חברת דיסני, רוי א. דיסני, אחיינו של וולט ובנו של רוי דיסני, יצר קשר עם באביט והם סיימו את הסכסוך הארוך. יריביו לשעבר של באביט, האנימטורים תומכי-וולט פרנק תומאס ואולי ג'ונסטון, העניקו לבאביט הספדים חמים ומרגשים בטקס ההלוויה שלו. הוא נקבר בפארק הזיכרון של פורסט לוון.(אנ')
בסוף שנות ה-80 שודר סרט תיעודי בטלוויזיה הבריטית בשם "Animating Art", שחגג את חייו ועבודתו של באביט. הסרט התיעודי הופק ובוים על ידי אימוג'ן סאטון (אשתו של ריצ'רד וויליאמס, אנימטור בעצמו), וכולל ראיונות נרחבים עם באביט ועם מעסיקו דאז, וויליאמס.[7] באביט קיבל לאחר מותו את התואר אגדת דיסני בשנת 2007.[8]
ארכיון הסרטים של האקדמיה(אנ') מחזיק באוסף קטן של סרטים אישיים השייכים לבאביט.[9] הארכיון שמר מספר סרטים ביתיים של באביט מאוסף זה, כולל אחד מפרסי האוסקר לשנת 1938.[10]
