ארונדהטי רוי
![]() |
|
לידה |
24 בנובמבר 1961 (בת 63)
שילונג, הודו  |
|---|
|
מדינה |
הודו |
|---|
|
מקום לימודים |
אוניברסיטת דלהי, Lawrence School, Lovedale, Pallikoodam |
|---|
|
שפות היצירה |
אנגלית |
|---|
|
יצירות בולטות |
אלוהי הדברים הקטנים |
|---|
|
תקופת הפעילות |
מ-1995 |
|---|
|
בן או בת זוג |
Pradip Krishen |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- פרס נורמן מיילר (2011)
- פרס לאנן לחופש תרבותי (2002)
- Sahitya Akademi Award in English (2005)
- טיים 100 (2014)
- פרס הקולנוע הלאומי לתסריט הטוב ביותר (1988)
- פרס השלום של סידני (2004)
- פרס בוקר (1997)
- פרס אורוול (2004)
|
|---|
|
חתימה |
 |
|---|
  |
סוזאן ארונדהטי רוי (נולדה ב-24 בנובמבר 1961) היא סופרת, פובליציסטית ופעילה חברתית הודית. היא זכתה בפרס מאן בוקר בשנת 1997 על הרומן הראשון שכתבה, "אלוהי הדברים הקטנים". בשנת 2002 זכתה בפרס לאנן לחופש תרבותי.
ביוגרפיה
רוי נולדה באסאם שבצפון-מזרח הודו, לאם סורית-נוצרית, הפמיניסטית מרי רוי, ולאב ממוצא הודי-בנגלי. את ילדותה העבירה באיימנם שבקרלה, ולמדה בקורפוס קריסטי, קוטיאם. לאחר מכן החלה ללמוד ארכיטקטורה בבית הספר לתכנון ולאדריכלות בניו דלהי, שם פגשה את בעלה הראשון, הארכיטקט ג'רארד דה-קונהא. כיום היא חיה בניו דלהי.
אמנות
רוי פגשה את בעלה השני, הבמאי פראדיפ קרישן, בשנת 1984, ובהשפעתו החלה להתעניין בתעשיית הקולנוע. בסרט "מאסיי סאהיב" גילמה רוי נערה כפרית, והיא כתבה את התסריט של "ירח חשמלי".
את "אלוהי הדברים הקטנים" החלה לכתוב בשנת 1992 וסיימה בשנת 1996. הוא פורסם על ידי המו"ל טרון טג'פל. כמקדמה קיבלה חצי מיליון פאונד, והזכויות להפצת הספר נמכרו ב-21 מדינות. הספר הוא סמי-אוטוביוגרפי וחלקים נכבדים ממנו מתארים חוויות מילדותה של רוי באיימנם.
בניגוד לדעה הרווחת, לרוי אין אח תאום. הטעות הנפוצה הזו נובעת מההנחה שדמותה של רהל בספר מבוססת על רוי עצמה. הדמיון בין השתיים אכן קיים, בעיקר בכל הנוגע לתיאורה הפיזי של הדמות ולפרטים ביוגרפיים מסוימים, כגון לימודי הארכיטקטורה או יחסיה של רהל עם אמה, אמו.
אקטיביזם חברתי
מאז כתיבת "אלוהי הדברים הקטנים", הקדישה עצמה לפעילות חברתית וכתיבת פובליציסטיקה. כיום היא משמשת דמות מפתח בתנועות המטיפות לאנטי-גלובליזציה ומבקרת חריפה של הנאו-אימפריאליזם ושל מדיניות החוץ של ארצות הברית. היא מתנגדת גם למדיניות האטום של הודו ולתהליך התיעוש המואץ במדינה.
במאי 2003 נשאה רוי נאום בכנסיית ריברסייד בעיר ניו יורק, בו תיארה את ארצות הברית כאימפריה גלובלית ששומרת לעצמה את הזכות להפציץ כל מדינה אחרת בכל רגע שתחפוץ, ושואבת את הלגיטימציה שלה היישר מאלוהים. באוגוסט 2006 חתמה רוי על מכתבו של הפרופסור סטיב טרביליון, שכינה את פעולותיה של ישראל בלבנון "פשעי מלחמה", ושהאשים את ישראל בהפעלת טרור ממוסד.[1]
רוי פעילה למען זכויות הדלית (קאסטת הטמאים) בארצה. היא פעלה להוצאת ספרו של האינטלקטואל בן הדלית בהימרו רמג'י אמבדקאר, "הקדוש והדוקטור" וחיברה לו מבוא רחב היקף, בו היא תוקפת ומקעקעת את המיתוס של מהטמה גנדי ומוקיעה אותו כגזען.
לאחרונה הצהירה רוי בריאיון לסוכנות רויטרס כי היא אינה שבעת רצון מתוצאות פעילותה הציבורית, ושהיא ניגשת לכתיבת רומן נוסף.
ספרים
רומנים
פובליציסטיקה
- יוקר המחיה
- האלגברה של הצדק האין-סופי
- הסוף המושלם יהיה מוות. מאנגלית: דוד שחם, תל אביב: זמורה-ביתן בשותפות עם הד ארצי, תש"ס 1999.
- דיבורים על מלחמה. מאנגלית: צילה אלעזר, עדי גינצבורג-הירש, אור יהודה : זמורה-ביתן, תשס"ה 2005.
קישורים חיצוניים
ארונדהטי רוי, ברשת החברתית פייסבוק
ארונדהטי רוי, ברשת החברתית Goodreads
נירית בן-ארי, ארונדהטי רוי מנפצת את המיתוס הקדוש של גנדי, באתר הארץ, 3 במרץ 2015- שגיא גרין, רעיונות ודעות, הודו, ביירון, אשפה וחזירים, באתר הארץ, 22 ביולי 2009
- ארונדהטי רוי, הגרדיאן, עכבר העיר אונליין, חיבוק של שנאה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2008
- עמירה הס, אלוהי הדברים הגדולים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2007
- ארונדהטי רוי, חשבון הצדק האינסופי, תיאוריה וביקורת 23, סתיו 2003
- ארונדהטי רוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
