ארבעת המוסקטרים (טניס)

ז'אק בריונון ואנרי קושה יחד במשחק זוגות ב-1930 (למעלה), ז'אן בורוטרה ב-1931 (למטה-משמאל), רנה לקוסט ב-1929 (למטה-מימין).

ארבעת המוסקטרים, (בצרפתית: Les Quatre Mousquetaires) על פי הסרט שלושת המוסקטרים (סרט, 1921) לפי קלאסיקה של אלכסנדר דיומא האב^[1], היו טניסאים צרפתים ששלטו במשחק הטניס במחצית השנייה של שנות העשרים ותחילת שנות השלושים, וזכו ב-20 תארים של גראנד סלאם ו-23 תוארי זוגות של גראנד סלאם.^[2]הם גם הובילו את צרפת לשש זכיות ברציפות בגביע דייוויס, בשנים 1927–1932, בעידן בו משחקי הגביע נהנו מיוקרה דומה לגמר גביע העולם של פיפ"א של ימינו. עם הקמתו בשנת 1927, הטורניר, שנקרא לימים אליפות צרפת הפתוחה, נקרא Coupe des Mousquetaires (גביע המוסקטרים) לכבוד הרביעייה.

המוסקטרים

המוסקטרים היו:

• ז'אן בורוטרה (1898–1994) ^[3]
• ז'אק בריונון (1895–1978)
• אנרי קושה (1901–1987)
• רנה לקוסט (1904–1996)

בעוד שבריונון התמחה במשחק הזוגות, בורוטרה, קושה ולאקוסט זכו בתארים רבים לבודדים. הם זכו שלוש פעמים באליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס, שישה תארים בווימבלדון, ברציפות, משנת 1924 עד 1929, ו-10 תארים ב-11 שנים באליפות צרפת, מ-1922 עד 1932 (עד 1924 כולל הטורניר היה פתוח רק לחברי מועדוני הטניס הצרפתים, לכן לא היה טורניר גדול עד 1925). משנת 1926 עד 1930 דורג "מוסקטר", לקוסט או קושה, במקום הראשון בעולם ובשנת 1926 וב-1927 דורגו כל ארבעת המוסקטרים בעשירייה הראשונה.^[4] השחקן היחיד שהצליח לאתגר את הדומיננטיות שלהם היה ביל טילדן האמריקאי (מספר אחד בעולם מ-1920 עד 1926, אז לקוסט ירש את מקומו). המוסקטרים הודחו ממעמדם לאחר הגעתם של אלסוורת' וויינס, פרד פרי וג'ק קרופורד לזירת הטניס הבינלאומית במחצית הראשונה של שנות השלושים.^[5]

מורשת

ההצלחה של ארבעת המוסקטרים בזכייה בגביע דייוויס ב-1927 נגד ארצות הברית הייתה אחראית ישירות להחלטה של פדרציית הטניס הצרפתית לבנות את מגרש הרולאן גארוס.^[6] ארבעת הטניסאים היו אייקונים לאומיים בצרפת וכולם האריכו חיים לפחות עד גיל 83, נהנים מתפארתם שנים רבות לאחר פרישתם מטניס. הם הוכנסו בו זמנית להיכל התהילה הבינלאומי בטניס בניופורט, רוד איילנד, בשנת 1976.

המוסקטרים החדשים (מלמעלה למטה ומשמאל לימין): רישאר גאסקה, ז'יל סימון, גאל מונפיס וז'ו-וילפריד צונגה) בתקופה 2008-2009.

המוסקטרים החדשים,^[2] (Nouveaux Mousquetaires או néo-Mousquetaires) לפי הכינוי הקבוצתי, שקיבלו מל'אקיפ ואומץ על ידי העיתונות הצרפתית, מתייחס לטניסאים המצטיינים: ז'ו-וילפריד צונגה, גאל מונפיס, רישאר גאסקה ו-ז'יל סימון. בשנת 2008 התפארה בצרפת בארבעה שחקני טופ-20, הישג שמעולם לא הושג מאז נקבע דירוג מחשבים בשנת 1973.^[1] הופעה זו של אותם ארבעת השחקנים בטופ-20 שוחזרה באמצע 2011, בתחילת 2012 ובתחילת 2016.

הערות שוליים

1. Chris Bowers, "The New Musketeers", Davis Cup News, February 27, 2009
2. "French foursome remains fearsome", ESPN.com, January 22, 2009
3. Christopher Clarey (18 ביולי 1994). "Jean Borotra Is Dead at 95; One of Tennis's '4 Musketeers'". The New York Times.
4. Collins, Bud (2010). The Bud Collins History of Tennis (2nd ed.). [New York]: New Chapter Press. p. 716. ISBN 978-0942257700.
5. "French Tennis". The Sydney Morning Herald. National Library of Australia. 2 בדצמבר 1933. p. 15.
6. "Roland-Garros – History of the Stadium". www.rolandgarros.com. French Tennis Federation (FFT).