אולריק פרסם ב-1908 את המחקר הקלאסי אודות החוקים האפיים בסיפור העממי, במסגרתו חקר אלפי סיפורי עם אירופיים. במחקרו הצביע על מספר כללים אופייניים לז'אנר זה. חוקיו מבוססים על מאות סיפורי העם שחקר ועל המאפיינים המשותפים שמצא בהם.
חוק הפתיחה - הסיפור נפתח בהתקדמות משלווה להתרגשות. הפתיחה תהיה רוגעת ושלווה, יוצגו בה הדמויות, הזמן והמקום.
חוק הסיום - בסיום תהיה חזרה לעולם השלו שהוצג בפתיחה, הסיום בדרך כלל טוב והסדר שהופר חוזר על כנו.
חוק החזרה - החזרה בסיפור תבוא בדרך כלל להדגשת חשיבות המוזכר, כל מעמד מרשים המתרחש בסיפור – חוזר, החזרה יוצרת מתח ועוצמה בעלילה.
חוק השילוש - שלוש הוא מספר נוסחאי, מספר שהפך לסמל בחברה, הוא המספר הגדול ביותר של אנשים ועצמים המופיעים בסיפור המסורתי. (שלוש דמויות, שלוש פעולות, שלושה עצמים ועוד)
המשאלה הכמוסה - הרצונות הכמוסים (החבויים, הנסתרים) של החברה המספרת את הסיפור. המשאלה הכמוסה בדרך כלל אינה הגיונית ומתאימה למציאות, ולעיתים היא מתממשת בעולם הסיפורי בלבד בעזרת היסוד העל-טבעי.
חוק הניגוד (הקיטוב) - הסיפור העממי תמיד יציג עולם קוטבי ומנוגד – חזק מול חלש, יפה מול מכוער, עני מול עשיר, צעיר מול זקן, הניגוד חל לא רק על דמויות אלא אף על מעשים ותוצאותיהם.
חוק הירכתיים (ירכתיים – קצה, סוף, גבול) - חוק זה מתקשר לדמויות. כשיש שלוש דמויות המוצגות בפתיחה לסיפור, הרי שהדמות שתוצג אחרונה תהיה המשמעותית ביותר, אהדת השומעים תהא נתונה לה והיא תצליח לזכות ברצוי לה בעקבות התפתחות העלילה.
עלילה - הסיפור העממי הוא תמיד סיפור עלילתי המאופיין בתיאורים דינמיים, קצב מהיר, ריבוי פעלים ועשייה. במרכז העלילה סיבוך ופתרון (התרה), זה מול זה ניצבים שני גיבורים יריבים, האחד מייצג את הכוח השלילי שהמאזינים רוצים בכישלונו והאחר – את הכוח החיובי אשר המאזינים מזדהים עמו וחפצים בניצחונו.
היסוד העל-טבעי, היסוד הפלאי - כל יסוד שאין לו אחיזה במציאות הממשית.
חוק הדו-שיח: חוק זה נובע מהצורך להשפיע על המאזין. כיוון שהמטרה היא לרתק את השומעים לסיפור המעשה, לשתפם בעלילה ולפתח בהם תחושת מעורבות במתרחש והרגשת הזדהות עם הדמויות, משנה המספר את קולו ומשחק את תפקידי שתי הדמויות הפועלות.
חוק העל-מקום והעל-זמן: בסיפור לא מוזכר מקום ולא מוזכר זמן.
