אפרים (אפי) שניאור (14 בינואר 1951 – 8 באוקטובר 1973) היה מפקד פלוגה בחטיבת גולני שעוטר בעיטור העוז על הובלת כוח חילוץ וכיבוש עמדה במוצב החרמון הכבוש, תחת אש, במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
שניאור נולד ב-14 בינואר 1951 במקוה ישראל לנעמי וליהושע, תחילה התגוררה משפחתו בקיבוץ דברת ולאחר מכן בבאר שבע. כשהיה בן 14 הצטרף למחזור הראשון של הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.[1]
באוגוסט 1969 התגייס שניאור לקורס טיס, אך לאחר זמן מה התנדב לעבור לחטיבת גולני. הוא עבר קורס מ"כים, קורס קצינים, וקורס קציני חי"ר. הוא נשלח לקורס מפקדי פלוגות אך נקרא לשוב לגדודו לאחר שבועיים, לתפקיד מפקד פלוגה.
במלחמת יום הכיפורים לחם שניאור לאחר שסיים תפקיד מפקד פלוגה בחטיבת גולני והיה בחופשה בין 2 תפקידים. ב-8 באוקטובר, במהלך הניסיון הראשון לכיבוש החרמון, הצטרף לגדוד 17 כדי להוביל אותם אל המוצב בו ישבו חיילי פלוגתו לשעבר, ושאותו הכיר מתקופת היותו מפקד המוצב כשנתיים לפני המלחמה. במהלך הקרב, נפגע שניאור לאחר הסתערות על עמדה תחת אש ונהרג[2].
לאחר שנפל הועלה בדרגה לדרגת סרן, והוענק לו עיטור העוז בגין המעשה הר"מ[3]:
תיאור המעשה: ביום 8 באוקטובר 1973 סופח סגן אפי שניאור ז"ל לגדוד שעלה לחרמון. במשך הקרב התברר, כי יש לחלץ את כוח החוד של הסיירת. סגן אפי שניאור ז"ל שלא השתייך ליחידה, התנדב לעמוד בראש כוח החילוץ. הכוח טיפס תחת אש במעלה ההר. בשלב מסוים נהרג מפעיל הררנ"ט. סגן אפי שניאור ז"ל לקח ממנו את הררנ"ט, ירה פצצה והשמיד עמדת אויב. לאחר-מכן ארגן התקפה על אותה עמדה וכבש אותה תחת אש עזה. לאחר כיבוש העמדה נהרג. בפעולותיו אלה גילה אומץ-לב, קור-רוח, כושר-מנהיגות ודבקות במשימה למופת.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אנשי המפקדה לא חיבבו במיוחד את אפי, על היותו לוחם לצדק מוחלט ויושר. אם היה שטח שאפי לא היה מוכן לוויתור כמלוא הנימה - היה זה הדאגה לחייל, לפרט. למרות חילוקי הדעות לא הייתי מחליף אותו בשום מ"פ אחר בגדוד, כי תמיד העדפתי קצינים שצריך לעצור אותם, מאשר כאלה שצריך לדחוף אותם. אפי היה לוחם ממדרגה ראשונה. הצלחתו כקצין באה לו, לא במעט, בזכות היותו חייל טוב"[4].
שניאור הוא אחד מששת הסרנים המונצחים בחורשת הסרנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
