נולד בשם אפרים קוצנוק בסטארוביצ'י, מחוז קייב באוקראינה, לשמואל, סוחר עצים אמיד ועסקן בקהילה המקומית ולאמו שרה בת דב יצחק ראביצ'ב.
בזכות מוטיבציה גבוהה ללמוד סיים בשנת 1904 תיכון בקייב המרוחקת וב-1909 הוסמך בפוליטכניון שבנאנסי, צרפת, למהנדס-מכונות (שם הכיר את זאב ז'בוטינסקי) וחזר לרוסיה. נכנס לעבוד בבית-החרושת הגדול "וסטינגהאוז" למכונות וחשמל בחארקוב וב-1911 יסד בקייב את בית החרושת לסינון מיצי סלק הסוכר.
פעיל ציוני וגאולת קרקע
בקייב היה מראשי הפעילים בעבודה הציונית וב-1917 הצליח לארגן את גדולי התעשיינים היהודים שבאוקראינה בחברה שתכננה לבנות בארץ אחרי המלחמה עיר-גנים עם תעשייה גדולה. התכנית זכתה להערכה על ידי פנחס רוטנברג ששמע עליה בעת ביקורו בקייב אך המהפכה הבולשביקית בלמה את איסוף הכספים להגשמתה.
ב-1920 יצא לוורשה וניסה להחיות את תוכניתו. ביחד עם יהושע סופרסקי ופייבל שפירא ממוסקבה יסד את חברת "המנחיל" להשקעות בבניין ופיתוח בארץ וריכזו בה הון בסך 10.000 לירות שגייסו מאת יהודים יוצאי רוסיה.
ב-1922 עלה לארץ וכמנהל חברת "המנחיל" ארגן את בניית שכונת צ'לנוב (24 בתים) ושכונת "המנחיל" (רחובות פרץ והגדוד העברי) בתל אביב, ונבחר ליו"ר אגודת המהנדסים שנוסדה אז. עבודה קטנה זו לא סיפקה את שאיפתו הגדולה לעיר-גנים תעשייתית וב-1923 נסע לברלין, מקום ריכוז של הרבה יהודים בעלי הון יוצאי רוסיה בזמן ההוא, במטרה לייסד חברה גדולה שתתאים לתנופת פיתוח. ושוב עלה בידו לרכז רק הון זעיר בסך 10.000 לא"י בחברת "משק" שיסד ביחד עם הד"ר יוליוס ברוצקוס, שלמה גפשטיין, מרכוס זאקס, ויצחק כהנוב. הון זה לא הספיק לרכישת קרקע בהיקף ראוי וכדי ליצור מהלך משמעותי בארץ, החברה שיתפה פעולה עם חברת "קהילת ציון אמריקאית" (בניהולו של שארל פסמן) יחד ובאמצעות יהושע חנקין מימנו את גאולת אדמות עפולה, שונם, ג'דה קוסקוס טבעון, שייח אבריק וחרושת הגויים - הכל בעמק יזרעאל ובקרבתו. הארגון המסועף של חברת "משק" (סניפים בברלין, וורשה, פאריס, לונדון, ריגה וקובנה) נועד למשוך קונים מתפוצות הגולה להתיישבות בקרקעות הללו.
בינתיים נמצאה בסוף 1923 אפשרות לרכוש שטח גדול בעמק זבולון - ביזמת המהנדס יוסף לוי ובאמצעות יהושע חנקין. ב"חברת הכשרת מפרץ חיפה" שנוסדה למטרה זו היה צורך לשתף שלש חברות: "קהילת ציון", "משק", "קדם" וכולן יחד הצליחו לרכז בסך הכל 30,000 לירות. החברה גאלה 46 אלף דונם וקיבלה מאת הממשלה המנדטורית זיכיון על 16 אלף דונם מחולות שפת הים, מתוך תכנון שהתבסס על הקצב המשוער של העלייה הרביעית ופיתוח הארץ. עם זאת, המשבר הכלכלי ב-1926 הקפיא את הביקוש הפרטי לקרקעות ורוב הקרקעות הנ"ל בעמק יזרעאל ובעמק זבולון עברו לרשות הקרן קיימת, שהודות ליכולתה הכספית נשתמרו ברשות יהודים עד לתקופת הגאות שבאה אחרי השפל הגדול. לימים נוסדו עליהן יישובים חקלאיים, ערי גנים ומרכזי תעשייה - שהוקמו בידי חברות אחרות ואנשים אחרים.
ביטוח
בעקבות המשבר ותוצאותיו הנ"ל יצא אפרים קוצנוק לוורשה וקיבל שם משרת מנהל המחלקה "היהודית" בהנהלת הפולנית של חברת הביטוח האיטלקית "ג'נרלי". שם המשיך את פעילותו הציונית בברית הצה"ר ונבחר ליושב-ראשה ולצירה לקונגרס הציוני ה-17 (בזל 1931).
ב-1932 השתקע סופית בישראל עם בני משפחתו והשתלב בענף הביטוח. באותה שנה יסד את "החברה הארצישראלית לביטוח כללי" וניהל אותה. מ-1937 היה המנהל הכללי של "ציון" חברה לביטוח, וב-1944 מנהל כללי גם של "יהודה" חברה לביטוח. באותה עת היה גם חבר מועצת בנק "אשראי" ובזמן האחרון יו"ר הנהלת "אוצר המעמד הבינוני" בת"א וחבר נשיאות הוועד הארצי של אגודת שוחרי האוניברסיטה.
המשק בהרצליה
עוד בעת שהותו האירופה רכש 60 דונם קרקע חקלאית בפאתי הביצה בהרצליה, והיה בין ראשוני נוטעי הפרדסים במושבה. משהגיעו פרדסי הרצליה להנבה הוקמה אגודה לאריזה ולשווק-"מגדלי הדר הרצליה". אפרים כיהן כיו"ר וכנציג האגודה בגופים כלל ארציים לייצא פרי הדר מישראל.
באמצע שנות השלושים הקים בלב הפרדסים בהרצליה משק חקלאי - "חוות הבשן" - ובמרכזו בית מגורים למגורי העובדים במשק, ובו אגף לבעל הבית ומשפחתו להתרעננות מהעיר בימי שבת ומועד.
בשנת 1946 הבית והמשק עברו לידי בנו דוד ואשתו עפרה. בשנת 2007 הפך "בית קינן" לבית מפגש קהילות והרצאות בבעלות עיריית הרצליה.
משפחה
בשנת 1920 נשא לאשה את רחל בת שמואל דוניץ (מצאצאי הרמ"א ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב).
בשנת 1947, במהלך חופשת סופ"ש במלון גלי כנרת פגש את דוד בן-גוריון שביקש מקוצנוק לעברת את שם משפחתו. בן-גוריון הכין פתק עם 3 אלטרנטיבות ומתוכן נבחר השם קינן.
ילדיו: אלכס קינן (פרופסור למיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים), רות (מורה) אשת המשורר עוזר רבין, דוד (פרדסן בהרצליה).
