אפרים סטן (במקור שטרנשוס; 1928 – 2004) היה שחקן, במאי, וסופר ישראלי.
ביוגרפיה
סטן נולד בגליציה שבמזרח פולין (כיום אוקראינה). סטן נולד למשפחה חילונית בעלת נטייה לתרבות הגרמנית. אביו, שהיה עורך-דין, למד משפטים בווינה. סטן תחת השם שטרנשוס. כשפרצה מלחמת העולם השנייה השתלטה ברית המועצות על מזרח-פולין, כולל זלוצ'וב. הגרמנים כבשו את האזור בפלישתם לברית המועצות בקיץ 1941, ואביו, שנאלץ לעבוד בפרך עם שאר היהודים המקומיים, נפטר אחרי זמן קצר. הוא ואמו שרדו את השואה בזכות מקום מסתור שהעניקה להם פולנייה סמוך לעיירת הולדתו, זלוצ'וב. מקום המחבוא היה בביתו של איכר אוקראיני, שלימים החביא שם גם קרובי משפחה אחרים שלהם. במחבוא הזה כתב סטן יומן במחברת בית ספר, שבו תיאר את חוויותיו בזמן ההוא. לאחר שנים רבות תרגם את היומן מפולנית לעברית עבור בנו ובתו, והוסיף תגובות והארות.
בקיץ 1944 שחרר הצבא הסובייטי את זלוצ'וב, שסופחה עם שאר חבלי מזרח-פולין לאוקראינה הסובייטית. סטן ואמו עברו לפולין, שם השלים את לימודיו לבגרות ולמד שנתיים הנדסה בטכניון בטרם פנה ללימודי תיאטרון. במקביל ביים והפיק הצגות ומופעי סטודנטים, כתב תסכיתים לרדיו הפולני, וב-1954 לאחר המלחמה למד תיאטרון באוניברסיטה של ורשה ובגיל 26 התמנה למנהל אמנותי של התיאטרון העירוני בגדנסק.
כעבור שלוש שנים ב-1957 כש היה בן 29 עלה ארצה ועבד בתחילת דרכו כשרטט בעיריית תל אביב, ושיחק זמן קצר בתיאטרון "הקאמרי" והחל לפרסם טור שבועי ב"על המשמר", שבו ביטא את חוויותיו כעולה חדש. במרוצת הזמן עבר לכתיבת סיפורים קצרים על חיי העולים, ופרסם אותם בעיתונים ובכתבי עת. חלק נכבד מהם כונס בספרו "זכרונות לברכה" (תג, 1995). כעבור שש שנים יצא לאור ספר נוסף שלו, רומן מתח בשם "פומפיי נחרבת שוב". סטן גם כתב את הספר "1111 ימים בחיי ועוד ארבעה".
שנתיים אחרי עלייתו ארצה ב-1959 התקבל סטן ל"קול ישראל" ועבד כבמאי של תסכיתים דרמטיים ובתוך שנים אחדות מונה למנהל מחלקת הדרמה, הספרות והאמנות והיה אחראי לכל תוכניות התרבות ששודרו אז ברדיו. תחת הנהלתו שודרו מחזות קלאסיים וספרים שתורגמו לעברית וכן מחזות סאטיריים עדכניים לאותה תקופה, בעיקר כאלה שתורגמו מפולנית. לאחר מכן עבד גם בטלוויזיה הישראלית, כתב, עיבד, הפיק וביים מאות תסכיתים, היה במאי ראשי ומנהל מדור הדרמה בטלוויזיה, כמו כן עסק בהוראה בבתי ספר לתיאטרון.
ב-1971 עבר לעבוד בטלוויזיה, מונה לעמוד בראש מחלקת הדרמה, ויזם את מגזין התרבות הראשון בטלוויזיה הישראלית - "שמונה וחצי". בסוף שנות ה-80 שב לעבוד ברדיו, משום שלא היה יכול להסכים ליחס של הנהלת הטלוויזיה לתרבות ואמנות. בדצמבר 1993 פרש סטן לגמלאות.
קריירה
בשנת 1961 ביים את ההצגה "חולון ליל קיץ" ההצגה היא פרפרזה על "חלום ליל קיץ" של שייקספיר.
בשנת 1968 ביים את תקליט "סיפורי תנ"ך לילדים".[1]
בשנת 1971 שיחק בסרט "השוטר אזולאי" בתפקיד הורוביץ.
בשנת 1973 ביים את סדרת הטלוויזיה "דרמות לפי ספרים" ששודרה בערוץ הראשון.[2]
בשנת 1977 השתתף בסרט "חמש מאות אלף שחור".
בשנת 1997 תרגם לעברית את המחזה "הנסיכה איבון".[3]
בשנת 1999 השתתף בסרט התיעודי "יום הולדת שמח, מר מוגרבי". באותה השנה גם תרגם לעברית את הספר "ואולי השמים ריקים" שכתב ברוך מילך.
בשנת 2003 גילם את דמותו של ד"ר שמעון אגרנט בסרט "שתיקת הצופרים".
סטן כתב את הספרים "זיכרונות לברכה",[4] "פומפיי נחרבת שוב",[4] ו"1111 ימים בחיי ועוד ארבעה".[5]
חיים אישיים
סטן הותיר אחריו אשה, בן, בת וארבעה נכדים.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סטריאו ומונו, סטריאו ומונו, אתר הדיסקוגרפיה של המוסיקה הישראלית
- ^ דרמות לפי ספרים | האשמה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 1 במרץ 1973
- ^ הנסיכה איבון, באתר תיאטרון החאן
- ^ 1 2 3 ענת באלינט, מת אפרים סטן, לשעבר ראש מחלקת הדרמה של קול ישראל וערוץ 1, באתר הארץ, 7 במרץ 2004
- ^ 1111 ימים בחיי ועוד ארבעה — אפרים סטן | ילדים בשואה, באתר ילדים בשואה, 1 במאי 2019
