אפרים לרון![]() |
|
לידה |
1931
בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|
|
פטירה |
2006 (בגיל 75 בערך) |
|---|
|
מדינה |
ישראל |
|---|
|
השכלה |
|
|---|
|
תקופת כהונה |
?–2006 |
|---|
|
תקופת הפעילות |
?–2006 |
|---|
|
מספר צאצאים |
3 |
|---|
  |
אפרים עלי לרון (1931 – 18 ביוני 2006) היה נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מומחה בעל שם בתחום דיני הנזיקין וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, יו"ר הוועדה הציבורית לפיצוי נפגעי אסון אולמי ורסאי, יו"ר הוועדה לבדיקת ענייני הנכים וקידום שילובם בקהילה שממצאיה הביאו לחקיקת "חוק לרון". פרסם פסקי דין תקדימיים בנושאים רפואיים ואחרים. בגיל 32 עלה על כס השיפוט, והיה לשופט הצעיר ביותר בתולדות מדינת ישראל.
קורות חייו
אפרים לרון נולד בבוקרשט, רומניה. ב־1938 עלה עם משפחתו לישראל והם התיישבו בירושלים.
הוריו היו ד"ר יוסף לרון, איש ציבור, אספן אמנות יהודית ודוקטור למשפטים, וד"ר רוזה לרנר-לרון, מרופאות הנשים הראשונות בירושלים. במקור שם משפחתם היה לרנר והוא עוברת לשם לרון כשהצטרף האב בשנת 1950 לשירות החוץ.
בשנת 1949 סיים את חוק לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים.
בשנים 1948–1950 שירת בצה"ל. בשירות המילואים שימש כאב בית דין צבאי מחוזי בפיקוד הדרום, בדרגת סגן-אלוף.
לאחר שחרורו מצה"ל התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיים בהצטיינות והוענק לו התואר מוסמך למשפטים. בשנת 1955 סיים את תקופת ההתמחות ונרשם בפנקס עורכי הדין.
בשנים 1960 – 1963 כיהן כיועץ משפטי באגף החשב הכללי וברשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר.
באוקטובר 1963 מונה לכהונת שופט בבית משפט השלום באשקלון ומאוחר יותר לרשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
בדצמבר 1970 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
בספטמבר 1995 מונה להיות סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי וכעבור 4 חודשים בלבד מינה אותו שר המשפטים דוד ליבאי להיות נשיא של ביהמ"ש המחוזי. הוא כיהן בתפקיד זה עד לפרישתו לגמלאות בנובמבר 2001, בתום 38 שנים על כס המשפט.
לאחר פרישתו הצטרף לרון למשרד עוה"ד גלעד שר, ברנר, קדרי, בו קיים מסגרת משותפת של בוררות מסחרית, גישור וייעוץ לפרויקטים מיוחדים.
נפטר ב-18 ביוני 2006 והובא למנוחות בבאר שבע.
בסוף חודש ינואר 2002 מינה שר המשפטים מאיר שטרית את השופט בדימוס לרון לעמוד בראש הוועדה הציבורית לפיצוי נפגעי אסון אולמי ורסאי[1]. המינוי נעשה בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק. הוועדה הוקמה על פי "חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי, תשס"ב-2002"[2], שאושר עי" הכנסת ב-7 בינואר 2002. הוועדה התבקשה לגבש אמות מידה והמלצות בנוגע לאופן מתן הסיוע לנפגעים ולמשפחות הנפטרים באסון קריסת הרצפה באולמי ורסאי בירושלים. על פי החוק נדרשה הוועדה להגיש דו"ח והמלצות תוך 45 יום. הוועדה לא דנה במקרים פרטיים אלא קבעה אמות מידה והמלצות לסיוע.
הוועדה הגישה את המלצותיה ב־11 במרס 2002. האחריות על יישום החוק, כלומר הטיפול בתביעות נפגעי האסון ושאיריהם, הוטלה על החברה הממשלתית "ענבל". הטיפול בתביעות נמשך עוד שנים רבות.
הוועדה הציבורית לבדיקת ענייני הנכים וקידום שילובם בקהילה הוקמה לפי החלטת הממשלה ב-2005, כתוצאה מהסכם לסיום שביתת הנכים ב-2002 שנחתם בין הממשלה ובין מטה מאבק הנכים. השופט בדימוס לרון מונה ליו"ר הוועדה וחבריה כללו אישי ציבור ואקדמיה מתחום הכלכלה, העבודה הסוציאלית והשיקום וכן נציגים מהממשלה ומהמוסד לביטוח לאומי ונציגי ציבור הנכים.
"ועדת לרון מסמלת את אחת התמורות העיקריות ביחס המדינה והחברה אל אנשים עם מוגבלות בכלל ושילובם בתעסוקה בפרט. בעקבות הוועדה חלו שינויי חקיקה וכאמור, הוקם גם המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות שבמשרד הכלכלה. כמו כן, פעילות והמלצות הוועדה שפכו אור על ליקויים בתפקוד המשרדים הממשלתיים האמונים על הטיפול באוכלוסיית האנשים עם מוגבלות ובתוך כך, הביאו להצפת והטמעת גישות חדשות להתמודדות עם ליקויים אלו והגברת השילוב התעסוקתי של אנשים עם מוגבלות"[3]
הדו"ח הוגש לראש הממשלה אריאל שרון ב-2005. במעמד הגשת הדו"ח אמר ראש הממשלה: "אני רוצה להודות לכבוד השופט בדימוס, אפרים לרון ולכל חברי הוועדה המכובדת על השעות הרבות שהקדשתם לנושא ועל העבודה המאומצת והמבורכת שביצעתם[4]. עיקרו של הדו"ח הוא קביעת דרכים לעידוד אנשים עם מוגבלות להשתלב ולהתמיד בשוק העבודה על ידי שיפור תנאיהם של מקבלי קצבת נכות כללית העובדים באמצעות הפחתה הדרגתית של הקצבה, ככל שגדלה ההכנסה מהעבודה. החלטת הממשלה מיום 8 במאי 2005 אימצה את הדו"ח במלואו, הורתה להכין תיקוני חקיקה בהתאם והקימה וועדת מעקב אחר ביצוע ההחלטות. בהחלטת הממשלה נאמר: "הממשלה מודה ליו"ר הוועדה, השופט (בדימוס) אפרים לרון ולכל חברי הוועדה הציבורית על עבודתם המאומצת והמבורכת"[5]. נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק אמר: "זהו דו"ח מעמיק ויסודי, המקיף למעלה מ-150 עמודים, כפי שרק אפרים יודע לכתוב. כמוטו של הדו"ח הביא אפרים את הפסוק מישעיהו, לפיו: 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'"[6]
התיקון לחוק הביטוח הלאומי התקבל סופית בשנת 2009, כ־3 שנים לאחר פטירת השופט לרון, והוא מוכר עד היום כ"חוק לרון". החוק צמצם את הפגיעה בקצבת הנכות של מקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד, ובכך עודד נכים להשתלב בשוק העבודה. החוק מוכר גם בכינוי "החוק לשילוב נכים בעבודה".
הערכת פועלו המשפטי ואישיותו
לרון נחשב למומחה בתחום דיני הנזיקין וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך גם בנושאים אחרים הוא הותיר חותם: ב-1987 אישר, בפסק דין עקרוני, כריתת כליה מגבר בן 39 שסכל מפיגור שכלי 39 והשתלתה באביו חולה הכליות בן ה-65; ב-1996 אישר את הקמת איל"ח (אזור לייצור חופשי) ליד באר שבע; הוא גם אישר את הסכם הפשרה בתביעה הייצוגית נגד עיריית ערד ועמותת פסטיבל ערד. פסיקות תקדימיות נוספות שלו בתחומי הרפואה עסקו בחובותיו של הרופא התורן והרופא הכונן בבתי החולים וכללים לביצוע בדיקות סונוגרפיות בנשים בהריון.
בטקס הלווייתו ספד לו נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק: "אפרים היה שופט למופת. את המשפט ניהל בתבונה, בשקט ובכבוד. בפסקי דינו הרבים התגלה כישרונו הגדול, בעיקר בתחום האזרחי. הלכות שפסק בבית משפט השלום והמחוזי היו ראשוניות, ואושרו בבית המשפט העליון. הוא היה ללא ספק מגדולי השופטים בתחום האזרחי בכלל ובדיני הנזיקין בפרט. ברק הוסיף, שלרון היה גם "איש מנהל-שיפוטי מוכשר ביותר. הוא ניהל את בית המשפט המחוזי למופת. בתפקידו כנשיא נפגשתי עמו פעמים הרבה. למדתי להכיר את אהבתו לבית המשפט המחוזי ושופטיו, את מאמציו לקיים יחסי חברות טובים בבית המשפט, ואת פעולתו לייעול עבודתו של בית המשפט".
בנימה אישית ברק ציין שהייתה לו "הזכות להכיר את אפרים במסגרת משפחתו. הוריו – משפחת לרנר – היו ידידים קרובים של הוריה של אליקה, רעייתי אלישבע ברק. אני זוכר את ביקוריי שלי ושל אליקה בביתם ברחוב רמב"ן בירושלים. היה זה בית ציוני חם. אוהב אמנות. שאגאל היה מבאי ביתם. אימו של אפרים הייתה רופאה ידועה בירושלים. ואני מכיר ומוקיר את משפחתו הקרובה של אפרים, אשתו פנינה, מורה למופת, וילדיו – אשר שניים מהם הם משפטנים מוכשרים וטובים. כולם טיפלו בו באהבה אין קץ עם פרוץ מחלתו, עד שעותיו האחרונות".[6]
נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, אמר ל"גלובס" כי לרון "היה אישיות ממדרגה ראשונה. הוא היה שופט מאוד מנוסה, מקצועי ובעל מומחיות מיוחדת בנזיקין. בעלי דין ופרקליטיהם לא יכלו לעמוד מול קסם ניהול המשפט שלו, ובמיוחד בניווטו לקראת פשרה. כשהופעתי לפניו כפרקליט צעיר התרשמתי ממנו מאוד. ניסיתי גם לחקות אותו בטכניקה של ניהול המשפט והפשרה. מערכת המשפט כולה מצטערת צער רב על פטירתו המפתיעה"[7].
בינואר 2010 נחנך רחוב ראשי על שמו בשכונת "פלח שבע" בבאר שבע.
משפחתו
בשנת 1955 נשא לרון לאשה את פנינה לבית באוך. ילדיהם הם ד"ר אלעד לרון, מ"מ מנהל מחלקת נשים ויולדות ב' ואחראי היחידה לכירורגיה גינקולוגית במרכז הרפואי סורוקה; עו"ד רותלי פלאי לרון; עו"ד חגי לרון מפרקליטות מחוז תל אביב.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דליה שחורי, מונתה ועדה לגיבוש קריטריונים למתן סיוע לנפגעי אסון ורסאי, הארץ, 28 בינואר 2002
- ^ חוק סיוע לנפגעי קריסת הרצפה באולמי ורסאי, תשס"ב-2002*, באתר נבו, 7 בינואר 2002
- ^ מיכל אלפסי-הנלי, שילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, משרד הכלכלה, מרץ 2015
- ^ דברי ראש הממשלה בפתח הגשת דו"ח ועדת לרון, באתר הממשלה, 21 באפריל 2005
- ^ מזכירות הממשלה, דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת ענייני הנכים ולקידום שילובם בקהילה בראשות השופט בדימוס אפרים לרון, באתר משרד ראש הממשלה, 8 במאי 2005
- ^ 1 2 נועם שרביט, השופט אפרים לרון אמר לנשיא ברק לפני מותו: "אהרן, אני הולך למות", באתר גלובס, 21 ביוני 2006
- ^ נועם שרביט, נפטר השופט אפרים לרון, לשעבר נשיא ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, באתר גלובס, 19 ביוני 2006
