אנרי השני דה מונמורנסי (30 באפריל 1595 - 30 באוקטובר 1632) היה אדמירל הצי הצרפתי בתקופתם של לואי השלושה עשר, מלך צרפת ושל הקרדינל רישלייה.
ביוגרפיה
הוא נולד בארמון שאנטיי שבחבל איל-דה-פראנס בצרפת, כבנו של אנרי הראשון דה מונמורנסי שהיה מפקד הצבא של אנרי הרביעי, מלך צרפת. ב- 1614, אחרי מות אביו, ירש את התואר דוכס מונמורנסי ואת תפקידו של אביו כמושל חבל לנגדוק. קצת לפני כן, התמנה לאדמירל הצי של המלך לואי השלושה עשר. הוא לקח חלק במלחמותיו של המלך נגד הפרוטסטנטים, וב- 1625 נחל ניצחון על הצי של בנז'מן דה רואן-סוביז (אנ'), לחופי עיר הנמל לה רושל וכבש את האיים רה ואולרון שבקרבת מקום. ב- 1630 קיבל את התואר מרשל של צרפת.
באותה שנה, גאסטון, דוכס אורליאן, אחיו של לואי השלושה עשר, ארגן מרד נגד הקרדינל רישלייה ונגד בית המלוכה. אנרי השני דה מונמורנסי הצטרף למרד זה בהשפעתה של אם המלך מארי דה מדיצ'י, שהאמינה כי הקרדינל גזל ממנה את כל השפעתה הפוליטית, חתרה תחת מעמדו וקשרה קשר לרוצחו. ב- 12 בנובמבר של אותה שנה נראה היה ליום אחד כי מאמציה הוכתרו בהצלחה כאשר המלך, שנתן את הסכמתו לפיטוריו של רישלייה, עזב את פריז ונסע לורסאי. אולם, רישלייה הצליח לשכנע את המלך לחזור בו. המלך קרא לרישלייה לעצור את יועציה של אמו, הגלה אותה לטירת קומפיין (אנ') שבעיר קומפיין, צפונית-מזרחית לפריז, וציווה עליה לחדול מלעסוק בפוליטיקה.
אולם, בנה, גאסטון, דוכס אורליאן גייס לצדו את מועצת חבל לנגדוק (שרישלייה עמד לשלול ממנה את הזכות להטיל מיסים), וציווה לתפוס את המבצר שעל האי ברסקו שלחופי הים התיכון. ב- 22 ביולי 1632 חבל לנגדוק הכריז על התנתקותו מן הכתר הצרפתי. קבוצת אצילים הצטרפה למורדים בהנהגתו של אנרי השני דה מונמורנסי, אך העיר טולוז נשארה נאמנה למלך, והערים קרקסון ונרבון סירבו לקבל את המורדים. הצבא המלכותי, שמנה כ- 2,500 איש, בהנהגתו של מרשל דה שומבר יצא לקראת המורדים שמנו כ- 1,500 איש שרובם היו מחוסרי ניסיון צבאי. בקרב קצר שהתחולל ליד העיר קסטלנודרי שבחבל לנגדוק (1 בספטמבר 1632) המורדים נחלו מפלה ואנרי השני דה מונמורנסי נפצע קשה ונלקח בשבי.
נערך משפט בפני המועצה המשפטית של העיר טולוז, ואנרי השני דה מונמורנסי נידון למיתה באשמת בגידה. ב-30 באוקטובר 1632, אחרי שביקש סליחה מן המלך, מסר את שרביט המרשל שלו, והסיר מעליו את צלב מסדר רוח הקודש, הוא הוצא להורג בחצר הפנימית של בית העירייה של טולוז. דבריו האחרונים לאדם שכרת את ראשו היו: "הכה בחוזקה". לוח זיכרון שהונח במקום שרד עד ימינו אלה.
אחרי מותו, תואר האצילות דה מונמורנסי עבר לאחותו, שארלוט-מרגריט נסיכת קונדה.
קישורים חיצוניים
