אנרי בריי התקבל לסמינר סנט סולפיס (צר') להכשרת כמרים קתוליים בפריז בשנת 1895. באמצעות מורו ז'אן גיבר (Jean Guibert), הוא התוודע לרעיונות החדשים של תורת האבולוציה. הוא הוסמך ככומר קתולי ב-9 ביוני 1900, וזו הסיבה שהוא ידוע בצרפת בשם האב בריי. עם זאת, הוא לא הצליח להתמנות ככומר קהילה. לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים, הוא קיבל רשות, בסיועו של בישוף סואסון שסבו מצד אימו הכיר היטב, להתמסר כולו לעבודתו כפרהיסטוריון במטרה לשרת את האפולוגטיקה הקתולית. מדי פעם הוא ניהל טקסי מעבר והעיר גם בשאלות הנוגעות למערכת היחסים בין מדע ודת.
את התואר האקדמי בהיסטוריה של הטבע קיבל בשנת 1904. לימד פרהיסטוריה בשנת 1905 באוניברסיטת פריבור (אנ') (שווייץ), משנת 1910 לימד אתנוגרפיה היסטורית במכון לפלאונטולוגיה של האדם (Institut de paléontologie humaine) בפריז. במקביל עסק במחקר ציורי מערות ומחקריו אפשרו להכיר בו כמומחה הבינלאומי באמנות סלע פרהיסטורית, ומשנת 1929 עד 1947 לימד את הנושא בקולז' דה פראנס. בשנת 1935 הוא קיבל את הקתדרה הראשונה מסוגה באוניברסיטת בורדו. בשנת 1938 הוא התקבל כחבר למכון של צרפת. אף על פי ששנא את ההוראה, הוא בנה באופן פרדוקסאלי את הקריירה שלו בתחום זה על מנת שהאוניברסיטה תכיר בו ותממן את מחקריו יחד עם הקרן למונומנטים היסטוריים ופרהיסטוריים (צר').
בשנת 1924 קיבל את מדליית דניאל ג'ירו אליוט (Daniel Giraud Elliot Medal), בשנת 1948 את מדליית פרסטוויץ' (Prestwich Medal) של החברה הגאולוגית של לונדון (אנ'). בשנת 1958 קיבל את מדליית אלברכט פנק (Albrecht-Penck-Medaille) הראשונה למחקר של הרביעון. בשנת 1955 הוא נבחר לחבר בחברה המלכותית של אדינבורו (אנ').
בשנת 1901, הוא השתתף יחד עם הפרהיסטוריונים הצרפתים לואי קפיטן (Louis Capitan) ודני פיירוני (Denis Peyrony), בגילוי שתי מערות מעוטרות גדולות בדורדון, מערת לה קומברל (צר') ומערת פון-דה-גום (צר'). הוא התחיל לפרסם מחקרים על התחריטים במערה הראשונה והציורים והתחריטים של המערה השנייה, אלו הוכיחו כי אמנות מפותחת הייתה קיימת כבר לפני 40,000 שנה. בשנת 1902 הזמין אותו הפרהיסטוריון הצרפתי אמיל קרטלק (צר') לחקור את הציורים במערות מרסולה (צר') בגארון עילית בדרום-מערב צרפת ואלטאמירה בקנטבריה בצפון-מזרח ספרד. מכאן ואילך הוא השתתף במחקר אתרי ציורי מערות רבים, בצרפת (מערות טוק ד'ודובר (צר'), טרואה-פרר (צר') וסן-סירק (צר') המכונה גם "מערת המכשף" (grotte du Sorcier)), בספרד (אל קסטיו, לה פסייגה, לה פילטה וטאחו דה לאס פיגורס (ספ')), אך גם בדרום אפריקה. הוא היה הפרהיסטוריון הראשון שביקר ותיאר בקצרה את מערת לאסקו לאחר גילויה ב-1940. בשנת 1915 גילה מערה פרהיסטורית מעוטרת בציורים מתחת לטירת קומארק (צר').
גילופי סלע רבים קיבלו את שמם מהאב בריי ונודעו באמצעות חקירותיו. הוא העתיק ביד את הציורים, ואלה פורסמו אז בספרות המקצועית. אחד הבולטים הוא "האל המקורנן" (Dieu cornu) או "המכשף של מערת טרואה-פרר" (מערת שלושת האחים), הכלאה של אדם ובעל חיים.
בספטמבר 1946, למרות גילו וקשיי הראייה שלו, הוא ביקר במערות ארסי-סיר-קיר (צר') שם התגלו התחריטים של מערת הסוסים מוקדם יותר באותה שנה. הכניסה למערה הייתה כבר קשה מדי עבורו והוא אימת את התחריטים על בסיס על המחקרים של אנדרה לרואה-גוראן (אנ') ואנשי צוותו. הוא גם אימת את התגליות במערת רופיניאק (צר') (שנחשפה על ידי מועדון חוקרי המערות מפריגו (Spéléo-Club de Périgueux) בשנת 1948, אבל הציורים בה התגלו רק ב-1954) ושל מערת וילאר (צר') (שהתגלו על ידי אותם חוקרי מערות).
מחקרים על ייצור כלי אבן
לאחר שהבין את חשיבותן של התופעות הפיריגלציאליות תרומתו העיקרית בנוגע לתעשיות ייצור כלי האבן הייתה עדכון של הסטרטיגרפיה של ממצאים מהתקופה הפלאוליתית העליונה, ובשנת 1906 השבת מיקומה הנכון של התרבות האוריניאקית בכרונולוגיה של תקופה זו, בסוף מחקר שיטתי של כלי האבן והעצם של אירופה בסטרטיגרפיה שנערכה מאז 1905.
העניין הרב שלו בנושא הביאה אותו להתעניין בכל צורות התרבות החומרית הפלאוליתית, בכל התקופות יחד. יחד עם האב פייר טייאר דה שארדן, שהוגלה לסין בשנות השלושים של המאה ה-20, הוא השתתף ב-1931 במחקר שעסק באדם פקין באתר ג'ואוקואודיין בסין.
מחקריו, שנערכו בשנים 1938–1939, על לוחיות האבן מהתרבות המגדלנית, עם חריתות של בעלי חיים ואנשים לבושים, שהתגלו במערת לה-מארש (צר') אישרו את התיאוריה שלו כי אנשי תקופת האבן היו מפותחים יותר ממה שחשבו בעבר.
הוא התעניין בתגליות שנעשו בבורות החצץ של רובע מונטייר (Montières) באמיין והציע לתת את השם התרבות הלוולואנית (Levalloisien) כדי לציין את תעשיית ייצור כלי האבן שאינם דו-פנים, שרבים מהם נמצאו בשנים 1930 עד 1950 במונטייר. בשנת 1932 הוא גם הבחין בסוגי תעשיות אחרות של ייצור כלי האבן התרבות הקלקטונית (אנ') והתרבות הטייאקית (צר').
בשנת 1939 הציע האב בריי להחליף את שמה של התרבות השלית לתרבות האבווילית (אנ') בהתייחס לשברי הצור הגסים והגדולים ביותר שנמצאו באבוויל.
מחקרים באפריקה
מסעותיו הרבים באפריקה אפשרו לו ליצור קשר עם סר ארנסט אופנהיימר, אז הדמות המובילה בעולם בתעשיית הזהב והיהלומים. הוא היה יכול לבחון אוספים רבים ולהכין את הפרסומים הראשונים העוסקים בפרהיסטוריה של אפריקה.
בהזמנתו של ראש הממשלה המרשל יאן סמאטס, הוא הגיע לדרום אפריקה בשנת 1942 וניהל את הקתדרה באוניברסיטת ויטווטרסראנד בין השנים 1944 עד 1951. בדרום אפריקה הוא לקח חלק חשוב בהתפתחות האקדמית של תחום מחקר הפרהיסטוריה ואף נבחר לנשיא החברה הארכאולוגית של דרום אפריקה (אנ'). הוא התיידד עם יאן סמאטס, בזכותו השיג את המשאבים הכספיים והלוגיסטיים עבור משלחותיו. בהמשך התיידד עם האנתרופולוג הדרום אפריקני פיליפ טוביאס (אנ'). במהלך שהותו בדרום אפריקה חקר אמנות סלע בלסוטו, מזרח המדינה החופשית ובדראקנסברג בנטאל. הוא ערך שלוש משלחות לדרום-מערב אפריקה ורודזיה בין 1947 ל-1950. הוא תיאר תקופה זו כ"שנים המרתקות ביותר בחיי המחקר שלי". כשחזר לצרפת ב-1952 פרסם כמה ספרים על הפרהיסטוריה של דרום אפריקה שמומנו על ידי ממשלת דרום אפריקה.
הגברת הלבנה
הגברת הלבנה
בשנת 1918 גילה מחפש הזהב והטופוגרף הגרמני ריינהרד מאק (Reinhard Maack) על קיר סלע, ציור מערה חשוב בהרי ברנדברג (גובה הפסגה 2,573 מטרים), רכס ההרים הגבוה ביותר בנמיביה. בציור, שממדיו כ-5.5 מטר לרוחב ו-1.5 לגובה, מתוארת קבוצת אנשים בעלי גון עור כהה, שבתוכם דמות אישה שגוון עורה לבן. מאק, שהתרשם מאוד מהציור המפורט, ערך רישומים שלו. בשנת 1929 הגיעו רישומיו של מאק לידיו של אנרי בריי בעת ביקורו בקייפטאון. בריי השווה בין הציור לבין ציורי דמויות מהתרבות המינואית בארמון קנוסוס שבכרתים והציע השערה שהציור נוצר בידי קבוצה שהגיעה מאזור הים התיכון. בריי היה גם הראשון שכינה את הדמות בשם "הגברת הלבנה" (Dame blanche). בריי ביקר בעצמו באתר רק ב-1945, ופרסם את התאוריה שלו על מקורותיה הים-תיכוניים של "הגברת הלבנה".
התאוריה של בריי השפיעה על חוקרים שבאו אחריו שהציעו תאוריות שונות על מקורות הציור, בהן ההשערה שנוצר בידי פיניקים. גם ההשערה, לפיה מתחם המבנים זימבבואה הגדולה הוקם בידי "לא-אפריקאיים", הושתתה על התאוריה של בריי.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 תאוריות אלו נדחו מכל וכל, וההנחה היא כי ציור "הגברת הלבנה" נוצר בידי תושבים בושמנים, כמו ציורים רבים אחרים באזור, כגון אלה שבטוואיפלפונטיין.
פרסומים
במהלך חייו פרסם אנרי בריי מעל 800 מאמרים קצרים יותר במגזינים המקצועיים השונים. כמו כן פרסם ספרים רבים. ספרו העיקרי, "40,000 שנים של אמנות סלע" (Quatre cents siècles d'art pariétal), שפורסם בשנת 1952, הציג לראשונה פנורמה של אמנות הסלע הפלאוליתית מהאסכולה הפרנקו-קנטבריאנית כפי שהייתה ידועה באותה תקופה. ספר זה הוא שיא של יותר מ-700 ימי מחקר מתחת לאדמה. הדאגה העיקרית של אנרי בריי הייתה לזהות ולתאר בקפידה את היצירות הפלאוליתיות ולפרט את הכרונולוגיה שהוא שיער שהתרחשה בשני מחזורים רצופים.
ביבליוגרפיה
הרשימה להלן הם ספריו שתורגמו לאנגלית:
Rock Paintings of Southern Andalusia: A Description of a Neolithic and Copper Age Art Group (with M.C. Burkitt and Montagu Pollock). Oxford: Clarendon Press, 1928.
The Cave of Altamira at Santillana del Mar, Spain (with Hugo Obermaier). Madrid, 1935.
Four Hundred Centuries of Cave Art. Montignac, Dordogne, 1952.
The White Lady of the Brandberg (with Mary E. Boyle and E.R. Scherz). London: Faber and Faber; New York: Frederick A. Praeger, 1955.
The Men of the Old Stone Age. New York: St. Martin's Press, 1965.
The Paintings of the Tsisab Ravine
The Rock Paintings of Southern Africa (with Mary E. Boyle)
לקריאה נוספת
Broderick, Alan Houghton. Father of Prehistory. New York: William Morrow & Company, 1963 (published in Great Britain under the title The Abbé Breuil: Prehistorian).
Arnaud Hurel, L'abbé Henri Breuil. Un préhistorien dans le siècle, CNRS Éditions, 2011 Présentation du livre
Straus, L.G. "L'Abbé Henri Breuil: Archaeologist", Bulletin of the History of Archaeology. Vol. 2, No. 2. (1992), pp. 5–9.
Straus, L.G. "L'Abbé Henri Breuil: Pope of Paleolithic Prehistory", Homenaje al Dr. Joaquín González Echegaray. Madrid: Museo y Centro de Investigación de Altamira, 1994, pp. 189–198.
