ברטולי הזדהה עם מאבקו של הכומרפייר שאייה למען היהודים והתיידד עם סטודנטים יהודיים באוניברסיטה בה למד. בשנת 1943 נעצרה רנה מורל, אחת מידידותיו של ברטולי, על ידי הגסטפו ונשלחה למחנה הריכוז דראנסי עם אמה. ברטולי הגיע לפריז עם ארוסה של מורל וטען בפני אנשי הגסטפו שהידידה היא נוצרייה מזה דורות. כדי להשיג את שחרורה של מורל יצר ברטולי קשר עם הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים, מפקדת הצבא הגרמני בצרפת ובכירים בכנסייה הקתולית בצרפת שהגנו על יהודים. הכומר אנרי מנרדה (Henri Ménardais) הציג תעודות טבילה מזויפות לפיהן הייתה מורל נוצרייה וכך גם הוריה. ברטולי הגיע עם התעודות למחנה דראנסי והציגן בפני פקידי הקומיסריאט הכללי לענייני יהודים במקום. אלה השתכנעו והורו על שחרורן של מורל ואמה.
לאחר המלחמה
ברטולי היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פנתאון-סורבון (צר') בפריז. בכתביו הרבים ביטא מחשבה הומניסטית וסוציאליסטית, עסק בשאלת הרעב העולמי ובפערים הכלכליים, שטען שפוגעים בחברה, וניסה לעגן מחשבה חברתית ביסודות כלכליים. הוא הושפע בין היתר מהאנציקליקה "Rerum novarum" (אנ') של האפיפיורלאו השלושה-עשר, מסוף המאה ה-19, בה הושמעה קריאה לצדק חברתי.
