בשנת 1865 נערכה בסלון התערוכה הראשונה שלו, שם הציג את הדמות המיתולוגית הֶקוּבָּה. שנתיים לאחר מכן הוא קיבל פרס על ציור דמותו של יהואש[1]. בשנת 1869 הוענק לו פרס על ציורו "בכי שבויים עבריים בחורבות ירושלים". ב-1872, לאחר שצייר את דיוקנו של הרודיאס, זכה בתואר "אביר" (שבאלייה) מלגיון הכבוד[2].
למרות היותו אביר, הקריירה שלו סבלה מהאנטישמיות ששטפה את צרפת לאחר פרשת דרייפוס, והוא איבד לקוחות כשסירב לחתום על ציוריו בשם אחר[3]. בתחילת המאה ה-20 הוא יצא לטיול ממושך במזרח התיכון עם חברו, פרומנטין, והפיק כמה יצירות אוריינטליות.
לוי גם שימש כמורה. בין תלמידיו הבולטים: ז'ורז' א. ל. בויסלייר, אנרי דאבאדי ולואיזה וידאל.
