אנגלית אמריקאית או אנגלית אמריקנית (באנגלית: American English, U.S. English) היא ניב נפוץ של השפה האנגלית המדוברת, נקרא ונכתב בעיקר בארצות הברית. נכון לסטטיסטיקות משנת 1990, 97% מתושביארצות הברית מדברים אנגלית "טובה" או "טובה מאוד", ובסטטיסטיקות מ-2004 נקבע כי יותר משני שלישים מהם משתמשים בניב האמריקני.
בבתי הספר במדינת ישראל מלומדת האנגלית האמריקאית, אולם מלמדים גם את ההבדלים בין הניבים של השפה האנגלית.
בין שני הניבים יש הבדלים הן באיות, הן בדקדוק והן במבטא, אם כי אלה אינם מונעים הבנה הדדית, והדבר נכון גם לגבי שאר ניבי האנגלית. האנגלית האמריקאית התפתחה מהבריטית, תוך כדי ניסיון לעשות אותה "הגיונית" יותר. בניגוד לשינויים ורפורמות שנעשו בשפות אחרות במהלך המאה ה-20 (למשל השינוי באלפבית הטורקי, והרפורמה באיות השפה הנורווגית), שנעשו על ידי הממשלות או מוסדות ללשון, שינויי האיות באנגלית האמריקאית התפתחו בצורה טבעית ותועדו על ידי סופרים וכותבי מילונים.
המילון האמריקאי הראשון חובר על ידי נואה ובסטר, ב-1828. באותה תקופה, ארצות הברית הייתה מדינה צעירה יחסית, והתרומה של ובסטר הייתה בעיקר כדי להציג את העובדה שניב האנגלית בארצות הברית שונה מזה שבבריטניה. מילון ובסטר הכיל שינויים רבים באיות של מילים, ורבים משינויים אלה נכנסו לשפה היומיומית.
בנוסף לכך, ובסטר ביקש לפשט את השפה, ושינויים רבים שלו התקבלו בצורה חלקית. התוצאה הייתה בלבול וסיבוך רב יותר של השפה משהיה קודם.
מילים רבות באנגלית אמריקאית הן קצרות ופשוטות יותר מהאנגלית הבריטית, למשל "center" האמריקאית לעומת "centre" הבריטית או "pajamas" האמריקאית ו-"pyjamas" הבריטית. עם זאת, קיימות גם מילים מסובכות יותר, כמו "transportation" באנגלית אמריקאית לעומת "transport" באנגלית בריטית, או "elevator" באנגלית אמריקאית ו- "lift" באנגלית בריטית.
