ערך זה עוסק בסופרת אמריקאית. אם התכוונתם לאצנית בריטית, ראו
אן פקר.
אן פאקר (באנגלית: Ann Packer; נולדה בשנת 1959) היא סופרת אמריקאית, מחברת רומנים וסיפורים קצרים. יצירתה הידועה ביותר היא הרומן הראשון שלה, הקפיצה מהמזח (פורסם באנגלית בשנת 2002; יצא בעברית בהוצאת עם עובד בשנת 2007, בתרגום מיכל אלפון). היא זכתה בפרס ג'יימס מיצ'נר ובמלגת הקרן הלאומית לאמנויות של ארצות הברית.
ביוגרפיה
פאקר נולדה בסטנפורד, קליפורניה, לזוג המרצים באוניברסיטת סטנפורד הרברט וננסי פאקר. אמה לימדה ספרות אנגלית וכתיבה יוצרת. אביה (שהיה יהודי) לימד משפטים, והתרכז במתח בין הליך נאות לבין מלחמה בפשיעה. בשנת 1969, בהיות פאקר בת 10, לקה בשבץ מוחי ששיתק את צידו הימני; שלוש שנים לאחר מכן, התאבד.[1]
דודה של פאקר, ג'ורג' האדלסטון ג'וניור, וסבה, ג'ורג' האדלסטון סיניור, היו חברים בבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מדינת אלבמה. אחיה, ג'ורג' פאקר, הוא סופר, עיתונאי, ומחזאי.[2]
פאקר מתגוררת בצפון קליפורניה, והיא אם לשני ילדים.
קריירה
פאקר למדה ספרות אנגלית באוניברסיטת ייל, והחלה לכתוב סיפורת בשנה האחרונה של לימודי התואר הראשון. היא עקרה לניו יורק לאחר סיום התואר, והחלה לעבוד בהוצאת באלנטיין בכתיבת כיתובי גב (blurbs) על ספרים בכריכה רכה. היא השתתפה בסדנת הכתיבה של אוניברסיטת איווה בין 1986 ל-1988, ומכרה סיפור קצר ראשון לניו יורקר שבועות ספורים לפני שהשלימה את התואר השני בכתיבה יוצרת.
בשנת 1988 עקרה למדיסון, וויסקונסין כעמיתה במכון וויסקונסין לכתיבה יוצרת. במשך שנתיים פרסמה סיפורים בכתבי עת ספרותיים, לרבות הסיפור "תינוקות", שנכלל באסופת הסיפורים זוכי פרס או הנרי לשנת 1992. סיפור שפרסמה בניו יורקר, ושמו "מנדוסינו", הפך לכותרת ספרה הראשון, "מנדוסינו וסיפורים אחרים", בהוצאת Chronicle Books בשנת 1994.
פאקר עבדה על הרומן הראשון שלה, הקפיצה מהמזח (במקור: The Dive From Clausen's Pier), כעשר שנים. הספר יצא בהוצאת אלפרד קנופף, והתקבל בביקורות חיוביות וזכה בפרס הספרותי על שם קייט שופן. לאחר ההצלחה, הוציאה שני ספרים נוספים בהוצאת קנופף: רומן בשם Songs Without Words (2007), וקובץ סיפורים קצרים בשם Swim Back to Me (2011). בשנת 2015 פרסמה פאקר רומן בשם The Children's Crusade ("מסע הצלב של הילדים") בהוצאת צ'ארלס סקריבנר. בביקורת בניו יורק טיימס על הרומן, כתבה ג'נט מסלין שהוא "חסר צורה, חסר כיוון, ותועה".[3]
בנוסף לסיפורת, חיברה פאקר גם מסות עבור הוושינגטון פוסט, ווג, כתב העת Real Simple, וכתב העת O של אופרה וינפרי.
הקפיצה מהמזח עובד לסרט טלוויזיה, שלא התקבל יפה, בין היתר בשל הפיכת הדמויות לצעירות בהרבה מגילן ברומן.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
