אן בטימר (Anne Buttimer; 1938–2017) הייתה גאוגרפית אירית, פרופסור לגאוגרפיה באוניברסיטת קולג' בדבלין.
רקע
באטימר נולדה 31 באוקטובר 1938, גדלה באירלנד עם אמונה קתולית חזקה. למדה באוניברסיטת קורק (BA, גאוגרפיה, לטינית ומתמטיקה 1957) ובאוניברסיטה הלאומית של אירלנד (תואר שני בגאוגרפיה, 1959). לאחר מכן היא הצטרפה למסדר נזירים דומיניקניים ועברה לסיאטל. היא נשארה במסדר 17 שנה.[1]
הדוקטורט שלה בגאוגרפיה היה מאוניברסיטת וושינגטון בשנת 1965 ועסק ביסודות רעיוניים ומתודולוגיים בגאוגרפיה חברתית. [2] משנת 1966 עד 1968 עבדה כאסיסטנטית באוניברסיטת סיאטל.
היא שהתה שנתיים באוניברסיטת גלאזגו במחקר בגאוגרפיה חברתית של דיור, לפני שהצטרפה לאוניברסיטת קלארק, ארה״ב, בשנים 1970 - 1981, שם ביססה לעצמה את המוניטין כגאוגרפית וכמדענית חברתית. בשנת 1982 היא עברה לאוניברסיטת לונד כעמיתת מחקר במועצה השוודית למדעי הרוח והחברה, לאחר מכן קיבלה משרה באוניברסיטת אוטווה (1989–1991) לפני שעברה חזרה לאוניברסיטת דבלין 1991–2003.
היא הייתה נשיאת האיגוד הגאוגרפי הבינלאומי 2000–2004 והגאוגרף הראשון שהיה סגן נשיא Academia Europaea בשנת 2012.
התמחותה
בראשית הקריירה שלה, המהפכה הכמותית (בגאוגרפיה) העסיקה מדענים חברתיים, ובטימר התחנכה במסורת זו באוניברסיטת וושינגטון לפני ששינתה את תפיסת העולם המדעית שלה. כיווני המחקר החדשים שלה נטו לכיוונים פילוסופיים רוחניים - היא הכניסה לגאוגרפיה החברתית את הכיוון ההומניסטי של חוויות חיי היומיום. היא הפכה לדמות מפתח בגאוגרפיה התרבותית וההומניסטית. היא בנתה תפיסת עולם מחקרית בה גאוגרפים יכולים לגשר על פערים פילוסופיים.
תרומתה הייתה להיסטוריה ופילוסופיה של מדע, גאוגרפיה עירונית וחברתית, הגירה וזהות, חוויה סביבתית, טבע ותרבות, סביבה ופיתוח בר-קיימא, והממדים האנושיים של שינוי עולמי.
היא הייתה יו"ר רשות המחקר במימון האיחוד האירופי בנושא פיתוח בר-קיימא, שהשפיעה באופן משמעותי על דיוני המדיניות של האיחוד. עבודתה סיפקה תובנות חשובות לגבי הדרכים בהן ניתן לשפר את התקשורת בין מדענים ומתכננים.
היא כתבה ספרים ומאמרים רבים על החברה והמרחב, תכנון עירוני, תולדות הרעיונות ומדיניות סביבתית. היא אולי ידועה בעיקר בזכות העיסוק בגאוגרפיה (1983) ובשילוב של מסורות אקדמיות צרפתיות, שוודיות ואנגלופוניות בחקר האנושות והסביבה.
בשנת 2014 הוענק לה פרס וואטרין לוד, המכונה בשם "פרס נובל לגאוגרפיה".
היא נפטרה ב־15 ביולי 2017.[3]
פרסומים נבחרים
- Buttimer, A. and T. Mels. 2006. By Northern Lights. On the making of geography in Sweden. London: Ashgate Press.
- Buttimer A. (ed.) 2001. Sustainable Landscapes and Lifeways: Issues of Scale and Appropriateness. Cork University Press.
- Buttimer, A., S. Brunn and U. Wardenga. 2000. Text and image: Social construction of regional knowledges. Leipzig: Inst.für Länderkunde.
- Buttimer, A. and Wallin, L. 1999. Nature and Identity in Cross-Cultural Perspective. Dordrecht: Kluwer.
- Buttimer, A. 1994. Geography and the Human Spirit. The Johns Hopkins University Press.
- Buttimer, A. 1991. Land-Life-Lumber-Leisure. Ottawa, Ont.: Royal Society of Canada.
- Buttimer, A. 1990. Geography, humanism and global concern. Annals of the Association of American Geographers 80: 1–33.
- Buttimer, A.. 1988. The wake of Erasmus. Saints, scholars and studia in Mediaeval Norden. Lund: Lund University Press.
- Buttimer, A. and T. Hägerstrand. 1988. Geographers of Norden. Reflections on career experiences. Lund University Press.
- Buttimer, A. 1983. Creativity and context. Lund Studies in Human Geography, Ser. B, No. 50.
- Buttimer, A. 1983. The practice of geography. London: Longman. (Russian. 1990)
- Buttimer, A. and D. Seamon. 1980. The human experience of place and space. London: Croom Helm Publishers.
- Buttimer, A. 1976. Grasping the dynamism of lifeworld' Annals of the Association of American Geographers 66: 277–292.
- Buttimer, A. 1974. Values in Geography. Washington, D.C., Commission on College Geography.
- Buttimer, A. 1971. Society and Milieu in the French Geographic Tradition. Chicago: Rand McNally. (Spanish, 1971)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Mels, Tom (2010). "Anne Buttimer". In Hubbard, Phil; Kitchin, Rob. Key Thinkers on Space and Place (2nd ed.). Sage. pp. 91–97
- ^ "Anne Buttimer biography"
- ^ Prof. Anne Buttimer RIP". wordpress.com. 15 July 2017.
