אן-פאן (ביפני: あんパン, 餡あんパン) הוא לחמנייה מתוקה יפנית הממולאת לרוב במחיתשעועית אדומה. ניתן להכין אן-פאן גם עם מילויים אחרים, כולל שעועית לבנה (שירו-אן), שעועית ירוקה (גואיסו-אן), שומשום (גומא-אן) וערמונים (קורי-אן).
היסטוריה
אן-פאן נוצר לראשונה בשנת 1875, בתקופת מייג'י, על ידי Kimura Yasubei (ביפנית: 木村安兵衛), סמוראי שאיבד את עבודתו עם עליית הצבא היפני הקיסרי וביטול שיטת ההאן (פירוק הסמוראים כמעמד חברתי).[1] תקופת מייג'י הייתה תקופה שבה יפן הפכה יותר ויותר מודרנית וסמוראים רבים שאיבדו את מקום עבודתם קיבלו עבודה חדשה לגמרי עבורם. תפקידו של אופה היה תפקיד כזה.
יום אחד, בעודו שוטט באזור בו עבדו רבים המועסקים בעבודות חדשות, קימורה מצא בחור צעיר שהכין לחם, והחליט להקים מאפייה משלו, בשם Bun'eidō (文英堂). בשנת 1874, הוא עבר לעיר גינזה ושינה את שמה של המאפייה לקימוראיה (木村屋), כיום שמה קימוראיה סוהונטן ( 木村屋總本店). אולם באותה תקופה, המתכון היחיד ללחם שהיה ידוע ביפן היה להכנת לחם מלוח וחמצמץ, שלא התאים לטעם היפני באותה תקופה. קימורה הבין כיצד להכין לחם דומה למאנדזיו, להתפיח את הבצק עם שמרים נוזליים סאקאדן מסורתיים. לאחר מכן הוא מילא את הלחם במילוי וואגאשי (ממתק יפני מסורתי המוגש לרוב עם תה ירוק, במיוחד מסוג העשוי ממוצ'י, אנקו (משחת שעועית אזוקי) ופירות) ומכר את הלחמניות שנוצרו כחטיפים. אן-פאן הפך פופולרי לא רק בגלל הטעם שלו, אלא גם מפני שהיפנים התעניינו בתקופה ההיא בכל דבר חדש וזר.
מוצוהיטו (הקיסר מייג'י) ושוקן, קיסרית יפן רכשו מאוחר יותר חיבה לאן-פאן לאחר שקימורה, באמצעות החצרן הקיסרי ימאוקה טשו (אנ'), הכין אותם לאכול במהלך ההנאמי (המנהג המסורתי היפני ליהנות מהיופי החולף של הפרחים) ודאג למראה שלהם. הוא עיטר אותם בסאקורה (פרחי פריחת הדובדבן) כבוש במלח באמצע כל לחמנייה. האן-פאן הללו הוצגו לקיסר ולקיסרית ב-4 באפריל1875, ולאחר מכן ביקש הקיסר אן-פאן מקימורה על בסיס קבוע. בגלל הקשר החדש שלו לבני המלוכה, הפופולריות של האן-פאן ושל הלחם בכללותו עלתה ברחבי יפן.
