אן מארי לואיז ד'אורליאן, דוכסית מונפנסייה (בצרפתית: Anne Marie Louise d'Orléans; 29 במאי 1627 – 5 באפריל 1693)
חייה
אן נולדה בארמון הלובר בפריז לגאסטון, דוכס אורליאן (אחיו של המלך לואי השלושה עשר) ולאשתו, מארי דה בורבון (יורשתו של דוכס מונפנסייה) שנפטרה אחרי הלידה. היא נועדה להינשא ללואי בן דודה (לואי הארבעה עשר מלך צרפת לעתיד), שהיה צעיר ממנה באחת עשרה שנה- נישואים שלא יצאו אל הפועל בגלל התנגדותו של הקרדינל מזראן.
במרד הפרונד הראשון (1648 - 1649) תמכה במורדים נגד מזראן ובית המלוכה, והשתלטה על העיר אורליאן שהייתה נחלתו של אביה. במרד הפרונד השני (1650 - 1653) פקדה על יחידה של צבא המורדים, ועזרה למנהיגם, לואי השני דה בורבון, נסיך דה קונדה להשתלט על פריז (2 ביולי 1652).
דה קונדה לא היה מסוגל לשלם לחייליו, ופריז נמצאה במצב של מצוקה כלכלית. ההמונים השתלטו על העיר, ואנשי המעמד הבינוני שחששו מהשתלטות ההמונים, צידדו בהשבת הסדר על כנו, ולו במחיר שובם של מזראן ושל בית המלוכה לפריז. ב-21 באוקטובר 1652 נכנסה המשפחה המלכותית לפריז, וב-6 בפברואר 1653 מזראן שב אל העיר ואל תפקידו כשר הראשי.
המלך לואי הארבעה עשר לא סלח לאן, דוכסית מונפנסייה על השתתפותה במרד נגד בית המלוכה. היא נאלצה לעזוב את פריז ולפרוש לאחוזותיה, שם החלה לכתוב את ספרה זיכרונות ששרד עד ימינו אלה, והמהווה עדות חיה על צרפת של המאה השבע עשרה תחת שלטונו של המלך לואי הארבעה עשר. ב-1657 הורשתה לשוב לחצר המלוכה.
ב-1670 ביקשה את רשות המלך להינשא לאנטואן נומפאר דה שומון, דוכס לוזון. המלך נטה תחילה לתת את הסכמתו, אך בהשפעת אשתו מריה תרסה, נסיכת ספרד החליט להתנגד לנישואים אלה. ב-1 בדצמבר של אותה שנה ציווה המלך על מעצרו של דוכס לוזון באשמת ניסיון לשאת בסתר לאישה את אן, דוכסית מונפנסייה. רק ב-1681 הצליחה לשחררו מכלאו תמורת ויתור על חלק מאחוזותיה לטובת הכתר.
אן, דוכסית מונפנסייה נפטרה בארמון לוקסמבורג בפריז ב-1693, ונקברה בבזיליקת סן-דני. ב-1729 יצא לאור באמסטרדם ספרה "זיכרונות". ב-1793 חולל קברה על ידי המהפכנים.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
