|
|
ערך מחפש מקורות
|
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
|
|
| ערך מחפש מקורות
|
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
|
אמיל אוז'ייה
Émile Augier![]() |
|
לידה |
17 בספטמבר 1820
ואלנס, צרפת  |
|---|
|
פטירה |
25 באוקטובר 1889 (בגיל 69)
Villa Augier, צרפת |
|---|
|
שם לידה |
Guillaume Victor Émile Augier |
|---|
|
מדינה |
צרפת |
|---|
|
השכלה |
תיכון הנרי הרביעי |
|---|
|
תפקיד |
- המושב הראשון של האקדמיה הצרפתית (31 במרץ 1857–25 באוקטובר 1889)
- סנטור באימפריה הצרפתית השנייה
- municipal councillor of Croissy-sur-Seine
- בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
|
|---|
|
פרסים והוקרה |
- קצין גבוה בלגיון הכבוד (1881)
- פרס מונטיון (1849)
|
|---|
|
חתימה |
 |
|---|
  |
אמיל אוז'ייה (בצרפתית: Émile Augier; 17 בספטמבר 1820 – 25 באוקטובר 1889) היה מחזאי צרפתי.
קורות חיים
אמיל אוז'ייה, שהיה נכדו של הסופר גיום פיגו-לברון, נולד בעיר ואלאנס (כיום בחבל רון-אלפ בצרפת) למשפחה בורגנית. כאשר היה בן שמונה עברה משפחתו להתגורר בפריז. הוא קיבל חינוך מעולה בבית הספר אנרי הרביעי שבגדה השמאלית של העיר, התמחה כפרקליט וכתב מחזות בחרוזים.
מחזהו הראשון "כוס התרעלה" (1844) נדחה על ידי התיאטרון קומדי פראנסז, אך הוצג בהצלחה על ידי תיאטרון אודיאון בפריז. מכאן ואילך הקריירה שלו כמחזאי הוכתרה בהצלחה רבה, וב-31 במרץ 1851 נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית. באותה שנה כתב את הליברטו לאופרה "סאפו" מאת שארל גונו.
ב-1862 כתב את המחזה "בניו של גיבייה" שבו תקף את חוגי הכנסייה הקתולית, ואשר הועלה על הבמה רק אחרי התערבותו האישית של הקיסר נפוליאון השלישי. הוא הוסיף וכתב מחזות רבים שהאחרון שבהם, "לה פורשאמבו", הוצג בפריז ב-1879.
כפי שהוא מעיד על עצמו, חייו היו חסרי מאורעות סוערים, וב-1889 הוא נפטר בביתו בפרבר של פריז קרואסי-סור-סן. ב-1897 הוצבה לזכרו בעיר מולדתו אנדרטה רחבת ממדים שנהרסה ב-1942 במלחמת העולם השנייה, והכובשים הגרמנים עשו שימוש לצורכיהם במתכת שנותרה ממנה.
מחזותיו
חרוזיו של אמיל אוז'ייה מצטיינים בתכונות דרמטיות וכתיבתו מצטיינת בשנינות ובעוצמה. הוא עוסק בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים.
"כוס התרעלה", הראשון שבמחזותיו, נכתב בתקופה שבה הייתה הדרמה הרומנטית במצב של נסיגה, ומחזהו החשוב הראשון "ההרפתקנית" (1848) כבר מצביע על התנתקותו מן האידיאלים הרומנטיים. במחזה "גבריאל" (1849) הבעל, ולא המאהב, זוכה ליחס אוהד. במחזה "נישואיה של אולימפיה" (1855), בשונה מן "האישה עם הקמליות" של הסופר אלכסנדר דיומא הבן, הפרוצה איננה זוכה לאהדה עוד.
במחזות "החצופים" (1861) ו-"בניו של גיבייה" (1862) באות על ביטוין תאוות הממון והתשוקה לעוצמה ולשלטון. במחזה "אריות ושועלים" (1869), שנכתב בשיתוף עם ז'ול סאנדו, מגיע אוז'ייה לשיא יצירתו. במחזה "ז'אן דה טומרה" (1873), שנכתב אחרי מפלת צרפת מלחמת צרפת–פרוסיה ( 1870–1871), צליליו המחודשים של הפטריוטיזם נשמעים ברמה.
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
