אלעזר הלוי איש הורוויץ (א' בשבט ה'תקס"ד, ינואר 1804–כ"א בסיוון ה'תרכ"ח, 11 ביוני 1868) היה רב ופוסק אוסטרי, ורבה של וינה בין השנים 1828–1868.
ביוגרפיה
נולד א' בשבט ה'תקס"ד[1] (ינואר 1804[2]) בעיירה פלוס (אנ') שבבוואריה לרבי דוד יהושע השל, בנו של רבי צבי הירש הורוביץ וחתנו של רבי אלעזר קאליר. ב-1821, בגיל 18, שלחו אביו לפרשבורג ללמוד בישיבתו של רבי משה סופר (החת"ם סופר). ב-1828 התקבל כרב העיר בווינה, תפקיד שמילא עד פטירתו[3]. הוא עשה זאת בהמלצת רבו החת"ם סופר, שלא ראה שום אפשרות להימנע מלהכיר בהיותו של יצחק נח מנהיימר המנהיג הרוחני בפועל, ולכן נהג בו כבוד ושלח רב שמרן שיאזן אותו.
ב-1863 הגן הרב הורוויץ על צבי גרץ כשזה נתבע באשמת כפירה על ידי הכנסייה הקתולית לאחר שדחה את היות פרק נ"ג בספר ישעיה נבואה משיחית. הרב הורוויץ העיד לטובתו בבית-המשפט, בעוד שרוב האורתודוקסים ניהלו נגד גרץ מערכה שערה.
נפטר בכ"א בסיוון ה'תרכ"ח[1] (11 ביוני 1868[3]).
ספרו שו"ת "יד אלעזר" נדפס על ידי בניו אחר פטירתו[3].
מתלמידיו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
