אלכסיי אולנין (רוסית: Алексей Оленин; . 9 בדצמבר 1763 - 29 באפריל 1843) היה ארכאולוג רוסי בסנט פטרסבורג, מנהל הספרייה הציבורית הקיסרית בין 1811 ל-1843 והנשיא השישי של האקדמיה הקיסרית לאמנויות בין 1817 ל-1843[1].
חיים מוקדמים
אולנין נולד למשפחת אצולה במוסקבה. את השכלתו הראשונית קיבל בבית. ובשנת 1774, כפי שהיה מקובל באותה תקופה בקרב האצולה הרוסית, הוא התקבל לאקדמיה הצבאית. ב-1780 הוא נשלח ללמוד היסטוריה ותולדות האמנות בדרזדן.
קריירה
בשנת 1785 חזר אולנין לרוסיה כדי להתחיל בקריירה צבאית. במקביל הוא כתב מילון של ציטוטים צבאיים ובשנת 1786 הוא נבחר לאקדמיה למדעים של סנט פטרבורג, למרות שהמילון טרם פורסם. בדצמבר 1786 אולנין עזב את השירות הצבאי, אך חזר והצטרף שוב לצבא. הוא נשלח לפסקוב ולאחר מכן, בשנים 1789–1790, השתתף במלחמת רוסיה-שוודיה. בשנת 1795 הועלה לדרגת אלוף-משנה ופרש משירות צבאי סופית[2].
לאחר 1795 אולנין הועסק במגוון תפקידים אזרחיים, כולל מנהל מטבעת סנט פטרבורג (1799). ב-1811 מונה למנהל הספרייה הציבורית הקיסרית.
משנת 1794 הוא גילה עניין רב באמנות וארכאולוגיה, והפיק מספר יצירות גרפיות, ויצר אוסף גדול של עתיקות, שאותו תרם מאוחר יותר (ב-1829) לאקדמיה לאמנויות[3]. הוא המשיך ואייר מספר ספרים, ביניהם יצירותיו הנבחרות של גברייל דרז'אבין וספר אגדות מאת איוואן חמניצר. בשנת 1804 הוא נבחר כחבר באקדמיה לאמנויות.
בשנת 1806 פרסם אולנין את המאמר הראשון שלו, על פיענוח כתובת עתיקה מאבן שנמצאה באי תמאן בשנת 1792. בעקבות מאמר זה, אולנין נחשב כמייסד הפלאוגרפיה הרוסית. הוא גם בלט בהיותו המארח של אחד הסלונים האופנתיים ביותר בסנט פטרסבורג, שמשך אליו סופרים, אמנים, מוזיקאים ושחקנים רבים.[2]
אלכסנדר פושקין, שנחשב למשורר הרוסי המפורסם ביותר, היה מעורב רומנטית עם אנה אולנינה, בתו הצעירה של אלכסיי אולנין. הוא כתב לה מספר שירים, ואף הציע לה נישואין בשנת 1828, אך נדחה על הסף[4]. אנה אולנינה לא התחתנה עד 1840.
מוות
אלכסיי אולינין מת בסנט פטרבורג בשנת 1843, עדיין בתפקיד, ונקבר במנזר אלכסנדר נבסקי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
