נולד בפירנצה לאביו רבי ירמיה ב-20 בפברואר1847. למד מפי רבה של פירנצה, רבי דוד יעקב מרוני, ונשא את בתו אדל חולדה. בשנת 1869 נסמך לתואר "משכיל נבון", וחמש שנים מאוחר יותר לתואר "החכם השלם", מפי חותנו הרב מרוני, הרב מרדכי מורטרה והרב יוסף לוי. בהמשך זכה לתואר "מורנו הרב" מאת הרבנים מרוני, לוי ויצחק רפאל טדסקי. בשנת 1879 נבחר לרבה של אודינה, וכשנה לאחר מכן עבר לכהן כרב באורבינו. בין השנים 1881 ל-1888 כיהן כרבה של רג'יו אמיליה. כרבה של קורפו (שהייתה אז תחת שלטון רפובליקת ונציה) החל לכהן בשנת 1888[1]. כשפרצה עלילת הדם בקורפו ב-1891, דרש מהבישוף המקומי שיעצור את המהומות ברחובות שכמעט הגיעו לכדי פוגרום. במהלך המהומות יידו לעברו אבנים דרך חלונות ביתו, ולזכר הצלתו ולזכר הצלתו הונהגה בקהילת קורפו קריאת מזמור קל"ה ומזמור קל"ו בעת פתיחת ההיכל בתפילת מנחה של השבת המקדימה את חג הפסחא[2]. בקורפו כיהן עד 1892, אז נבחר לכהן כרבה של מילאנו (במקום הרב מצליח משה אריאני). בשנתו הראשונה בעיר חנך את בית הכנסת המרכזי בדרך della Guastalla. הוא היה המורה לעברית של הארכיבישוף המקומי אקילה ראטי, לימים האפיפיורפיוס האחד עשר. השניים שמרו על קשר גם לאחר עלות האחרון על כס האפיפיורות, והוא אף הבטיח למורו שכל עוד הוא נושא בתפקיד, לא יאונה כל רע ליהודי איטליה[3].
בית הכנסת ב-via della Guastalla שחנך הרב אלישע מפאנו
