נולד בפולין בשם אלימלך ירחמיאל וולגלרנטר. בצעירותו למד אצל הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב ובמתיבתא של הרב מנחם זמבה בוורשה. בהיותו כבן 14 היגר הגיע לאמריקה, שם הצטרף לאביו ר' ישראל אלעזר שהתפרנס כשוחט ובודק, ואל אחיו שהגיע לפניו. למד בישיבה אוניברסיטה בניו יורק, והוסמך לרבנות.
שימש כרב בקהילות יהודיות בהמילטון ולאחר מכן בדטרויט (החל משנת 1937; שם ייסד את ישיבת 'בית יהודה' המקומית). היה פעיל בחיים הציבוריים ביהדות אמריקה, שימש מנהל ארגון ה-Orthodox Union (התאחדות הקהילות האורתודוקסיות באמריקה) וסגן יושב-ראש הסתדרות הרבנים דאמריקה (The Rabbinical Council of America (RCA) . לאחר מלחמת העולם השנייה סייע לאחיו, שלום פנחס וולגלרנטר, שהיה פעיל מרכזי בוועד ההצלה האמריקאי ועסק בשתדלנות להצלת יהודי אירופה בזמן השואה ולאחר מכן במתן עזרה וסיוע לשארית הפליטה.[1]
בשנת 1956 עלה לישראל עם משפחתו, וזמן קצר לאחר מכן התמנה למזכיר הכללי של הרבנות הראשית לישראל ושל בית הדין הגדול. במסגרת תפקידו מיסד את דפוסי הפעולה של הרבנות הראשית, והיה פעיל מרכזי בכל ענייני הדת שהיו בסמכותה של הרבנות הראשית. בביקוריו בארצות הברית נפגש עם גדולי רבני אמריקה ודן איתם בנושאים הקשורים בעולם הדת בישראל. בין השאר נפגש עם הרב יוסף דב סולובייצ'יק בניסיון לשכנעו לקבל עליו את משרת הרב הראשי לישראל. כמו כן נפגש עם רבי מנחם מנדל שניאורסון, אשר ביקשו לפעול להחלת שמירת השבת ברשויות המדינה, בין השאר בהפלגות אוניות צים.
עם פרישתו ממוסד הרבנות הראשית המשיך כבכיר במשרד הדתות, ואחר כך בהנהלת מכון הרי פישל להכשרת דיינים בירושלים.
